כרך כ"ט, חוברת 3

במאמר שזורים יחד שני חוטים: אנליזה של מטופל יוצא דופן, ש'קשה־להגיע־אליו' ('difficult to reach'), מחד, וקריאה בסיפוריו של בורחס, מאידך. כתביו של בורחס משמשים כמקור השראה, ומעשירים את ה-reverie של האנליטיקאי באופן המוביל להבנות עמוקות יותר והתערבויות מאפשרות יותר. זהו ניסיון יחיד במינו, אשר באמצעות פרישת מובאות מאנליזה של מטופל אחד, מראה כיצד האנליטיקאי נעזר בסיפורים של בורחס כדי להעשיר את עולמו הפנימי ולהבין את המטופל טוב יותר. במקום לנתח את יצירותיו של בורחס לאור ידע פסיכואנליטי, נתמקד במאמר בהצלבה בין התהליך האנליטי לבין חוויות ותובנות ספרותיות. המחברים טוענים שקיים צורך דוחק למזג בין ידע ופרקסיס פסיכואנליטיים לבין המקבילים להם בשדות שונים במדעי הרוח ובפרט בספרות ובפילוסופיה, וזאת מבלי להתפשר על אחריות כלפי המטופל. הניסיון לתאר תהליך שכזה נובע מתחושה שהמתודולוגיה המקצועית והמסורת הייחודית שלנו יהפכו לעשירות יותר דרך בחינה יצירתית של זיקות בין־תחומיות אלו. המחברים עוברים מדיון בַּמתח בין מדע לספרות בכתביו של פרויד לתיאור מהלך אנליזה עם מטופל ש'מחק' את עברו ונעשה תלוי בפנטזיות גרנדיוזיות ואומניפוטנטיות, המתבססות על מבנים כוזבים ונתמכות על־ידי פיצול (splitting) ועיוותים שונים של המציאות. בהקשר זה, המחברים מציגים כמה סיפורים של בורחס, תוך הדגשת הדיאלוג של האנליטיקאי איתם והתפקיד שהיה להם בעיבוד נושאים, כמו זמן, זיכרון, מוות (mortality) וזהות. המפגש עם חומרים ספרותיים אלה תרם ליכולת האנליטיקאי ל-reverie, דמיון והבנה אמפתית, וכך לבסוף תרם להעצמת יכולתו של המטופל להתמודד עם חלקים דחויים של העצמי ושל המציאות.