לרכישת מינוי
כניסת מנויים
לרכישת מינוי
כניסת מנויים
בית
על "שיחות"
בעלי תפקידים
הנחיות למחברים
סוקרים
מאגר מידע
מודעות ופרסומים
מדור ספרים
צור קשר
לחוברת הבאה
כרך כ"ט - חוברת 3
אוגוסט 2015
לחוברת הקודמת
כרך כ"ט, חוברת 3, 2015
מרחב מעברי : מדרך המלך ללא־מודע לאי־דרך; מפירוש החלום לחשיבה חולמת
דבורה פלורסהיים ז"ל
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
מאז תיאור החלום כדרך המלך אל הלא־מודע אנו, המטפלים, שוגים לעתים באשליה באשר ליכולתנו להבין באמת את נפש האחר תוך הליכה בדרכים סלולות. נראה שכבר פרויד, בהציעו למטפל "תשומת־לב מרחפת ואחידה" או בהשוותו את החלום לפסיכוזה, מרמז שהמטפל צריך להיות בהוויה אחרת כדי לצאת למסע משותף עם המטופל במרחבים לא־נודעים לשניהם ואצל שניהם. מושגים כמו 'ללא זיכרון או תשוקה', ʻreverie (ביון), 'talking as dreaming’ (אוגדן), מרחב משחקי (ויניקוט), lying fallow (מסוד חאן), 'החולם שמבין את החלום' (גרוטשטיין), 'חלימה כחשיבה שאינה יודעת שהיא חושבת' (פונטליס) — כולם מייצגים את התנועה בפסיכואנליזה מתפיסת החלום ופירושו כדרך המלך אל הלא־מודע לעֵבֶר מפגש משותף בין הלא־מודע של המטופל לזה של המטפל באי־דרך ליצירת חלימה ולחלימה משותפת. בדרכו הפיוטית, מיטיב פונטליס לתאר את המשאלה ל"חשיבה חולמת": "אולי אנו צריכים להתחבר לחשיבת־יום חולמת, לא חולמנית, שתשאב מן החלום את הכוח להיות בלתי שקולה, בלתי הולמת? שתתקדם על אף הסיכונים, באין ספור שבילים המתכנסים בסופו של דבר אל נקודת אור אחת?" לשם כך, נחוצים למטפל, כמו לאמן, תנאים רגשיים אחדים, כגון יכולת לשאת את החסר, ללכת לאיבוד, לשאת את חרדת אי־הידיעה ואולי ללמוד מהאמנות כיצד להתקרב לאזור הדמדומים. במאמר זה, הראשון מבין שניים, אדון בסוגיות אלו מתוך ההמשגות הפסיכואנליטיות ומתוך ניסיון.
הורדת המאמר
תהליכים כפייתיים בנפש — אסתטיקה, ארוטיקה ופנטזיה
איה זיידל
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
את המונח 'נוירוזה כפייתית' טבע פרויד, אשר היה הראשון לייחס לסימפטומים הכפייתיים מקור נפשי ולראותם כתוצר של קונפליקט. הנוירוזה הכפייתית מופיעה לצד ההיסטריה מראשית כתביו של פרויד, שהמשיך לפתחה לאורך יותר משלושים שנה. עם זאת, בניגוד להיסטריה אשר בשנים האחרונות שבה ותפסה מקום של כבוד, הוזנחה הנוירוזה הכפייתית בכתיבה הפסיכואנליטית ונדדה לשדה הפסיכיאטרי וההתנהגותי, תוך שימת דגש על ההיבטים הסימפטומתיים והגלויים. ניתן לדמות מהלך זה בפני עצמו למהלך כפייתי, שבו יש היצמדות ל'אובייקטיבי' ולממשי תוך ניתוק מן היצרים ומן המקורות ההיסטוריים. במאמר אני מציעה להתייחס לנוירוזה הכפייתית כאל מצב נפשי שעומד בפני עצמו, גם כאשר הסימפטומים במובנם המובהק אינם קבועים או ניכרים לעין. לכן, המטופלים שיוצגו אינם סובלים בהכרח מסימפטומים כפייתיים, למרות שהמצב הכפייתי הוא ציר שדרכו ניתן להבינם. אתייחס לשלושה היבטים במצב הכפייתי — אסתטיקה, ארוטיקה ופנטזיה. לסיכום אדון בערך הנוירוזה הכפייתית בהקשר הרחב יותר של מקום המיניות בפסיכואנליזה.
הורדת המאמר
צרוּת־עין והכרת תודה במפגש הטיפולי והבין־דורי עם מבוגרים וקשישים
ורד נבו
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
במאמר זה אנסה לתרום לסוגייה המאתגרת והמורכבת של העבודה האנליטית עם מבוגרים וקשישים. זאת, דרך זיהוי והכרה של התנגדויות ומחסומים לעבודה האנליטית, יחד עם הצבעה על גורמים המהווים מצע להתקדמות והעמקה. אעזר ברעיונותיה של מלאני קליין לגבי צרוּת־עין והכרת תודה וביטויין בהעברה ובהעברה־הנגדית ואחילם למערך היחסים הטיפולי והבין־דורי. אדגים קנאה וצרוּת־עין מודעות ולא־מודעות, גלויות וסמויות, העולות במפגשים אלה, אתייחס לשאלת העבודה הטיפולית לאורן ועימן, ובנוסף, אדון ביכולות להנאה ולהכרת תודה, כעוזרות להחזקת הקשר הטיפולי ולמיתונה של צרוּת־העין המתעוררת במארג הבין־דורי. אסיים במחשבות על קבלת המציאות והסופיות כמאפשרת שלווה פנימית, התפתחות והתרחבות נפשית, כמו גם יחסים בין־אישיים ובין־דוריים סובלניים ומספקים יותר.
הורדת המאמר
שינוי אל עולם של תהליך התמרה
שמואל גרזי
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
במאמר הנוכחי אנסה להתמודד עם נושא השינוי בתהליך הטיפול הפסיכואנליטי, שזקוקים לו מטופלים אשר מרגישים 'תקיעות' בטיפול, וכן מטופלים המרגישים ריקנות, שעמום ומוות רגשי. במקרים אלה השינוי המתבקש הוא אל עבר כניסה לחוויה של תהליך המשכי. התחברות זו אל חוויה של התמרות תמידיות נוסך במטופלים הרגשת חיוניות, יצירתיות ומשמעות, וכן התחברות לצורך שלהם בקשר רגשי קרוב עם הזולת. ההתחברות אל עולם התהליך שמתרחש בהתמדה מקבל במאמר זה מטאפורה של זרימת נהר. הזרימה מונעת על־ידי חוסר שהוא הצורך הנפשי. הסוגייה הקלינית המומחשת פה בתיאור מקרה, היא סוגיית הדרך בה מתרחש שינוי זה. מתוך ניסיון לעזור למטופלת לעשות שינוי בחייה, עובר המטפל בעצמו תהליך של שינוי. המאמר הנוכחי מציע אפשרות נוספת, שהמטפל יהיה הראשון שיעבור שינוי, והוא הראשון שייכנס אל עולם של תנועה והתמרות המשכיות. המטפל ייכנס הראשון אל הנהר, ורק בעקבותיו תיכנס המטופלת לזרם.
הורדת המאמר
"מי יקרא את סֵפר הפָּנִים?" — פערי מדיום בין הורים לילדים : השלכות תיאורטיות וקליניות
רפי ישי
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
למדיה נוכחות מעצבת בחיינו הפיסיים והמנטליים ובתפקודנו כהורים וכמטפלים. המדיום הוא אמצעי התיווך המשמש לתקשורת במפגש בקליניקה. בהמשך למאמר שעסק במחסומים בהורות, מודגמים במאמר הנוכחי מחסומים הנובעים מפערי תקשורת בין הורים לילדיהם, בשל העדפות מדיום מפוצלות. פניה וקולה של האֵם כמדיות ראשוניות להתקשרות מודגמים באמצעות הניסויים ההתפתחותיים של טרוניק וחב'. להבהרת מושג המדיום בקליניקה מובאת התיאוריה של סולן אודות 'מדיה אינטימית', בצירוף למושגי העיצוב והגילוף של חוקר האמנות הקלייניאני אדריאן סטוקס. כאשר ההורות תקינה הרי עיצוב וגילוי מתקיימים באופן משלים. תפקיד המטפל/ת הוא לגשר על פערי התקשורת ולאפשר הזדמנויות לצמיחתה של 'מדיה אינטימית', שתאפשר כינונם של יחסי אובייקט מיטיבים. המונחים מודגמים באמצעות מקרים משלושה שלבים התפתחותיים.
הורדת המאמר
קריאה במיתוס של אדיפוס בעקבות ביון
חני בירן
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
במאמר זה עקבתי, לפי הבנתי, אחרי חשיבתו של ביון ביחס למיתוס של אדיפוס. ביון מקבל ומעריך את הניתוח של פרויד, אך יחד עם זאת הוא מציע נקודת מבט שונה. ביון סבור שניתן לקרוא את המיתוס הזה לא רק דרך נקודת המבט של המיניות, אלא גם דרך הדרמה של המשאלה החזקה של האדם לדעת ולחקור את הלא ידוע. הדרמה הזו מורכבת משום שבצד הרצון לדעת ולגלות את האמת, מצוי גם הפחד מגילוי אמיתות קשות ומעוררות חרדה. אדיפוס סבר שהוא כול יכול וכול יודע. כאשר פתר את חידת הספינקס הוא נעשה יהיר, וביון מנתח יהירות זו כמכסה על עיוורון נפשי ועל חוסר אונים עמוק. אדיפוס משתנה בהדרגה והופך מיודע כול לשואל שאלות. השאלות מערערות את ביטחונו העצמי והוא הופך לאדם המתמודד עם כאב נפשי בלתי נסבל. אדיפוס, לפי ביון, הוא סיפורו של כל אדם. כל אדם נידון לכאב נפשי, להכרה במגבלות ובטעויות, למסע אשר לאורכו הוא מוסיף ידע ומוסיף מכאוב.
הורדת המאמר
"דבש אריות" — עַז או מתוק? על פיצול אנכי, הזדהות ראשונית, הזדהות עם התוקפן, ופרוורסיה
ענת פרי
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
תהליכי הזדהות, הזדהות ראשונית, והזדהות עם התוקפן, וכן פרוורסיה, הם מושגים מוכרים בשפת הפסיכואנליזה הקלאסית, המיוסדת על הליבידו כאנרגיה בסיסית, ועל מנגנון הפיצול האופקי — ההדחקה — כמנגנון הגנה מרכזי. במאמר זה אביא את סיפורה של אשה הלכודה בקשר בעל איכויות פרוורטיות. אבחן את השאלה מה מחזיק קשר סבוך זה, וכיצד/האם ניתן להיחלץ ממנו. כל זאת, תוך התייחסות למושגים — הזדהות ראשונית, הזדהות משנית, והזדהות עם התוקפן, כמנגנונים העומדים לא פעם מאחורי פרוורסיה — מנקודת מבט של פסיכולוגית העצמי, המיוסדת על האנרגיה הנרקיסיסטית כמחוללת העיקרית של חיי הנפש, ועל הפיצול האנכי כאופנות התארגנות. במאמר אתבונן על הזדהות עם התוקפן במבט אמפתי. אטען, בין השאר, כי מה שעומד מאחורי ההזדהות עם התוקפן איננו התוכן התוקפני. הזדהות, הנחשבת לאחת מאבני הבניין החשובות בבניית האישיות לפי הגישה הקלאסית, עשויה, בתפיסה זו, להיות ביטוי לאחיזה הגנתית במקומות בהם לא מתקיימת הפנמה ממירה. דרך תיאור המקרה אציג את הגישה הטיפולית הנגזרת מן ההגדרות התיאורטיות השונות.
הורדת המאמר
מפגש בין סופר לפסיכואנליטיקאי : כתביו של בורחס באנליזה של מטופל החוצה את גבולות הזמן, הזהות והמוות
ד"ר מיכאל שושני , ד"ר בתיה שושני
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
במאמר שזורים יחד שני חוטים: אנליזה של מטופל יוצא דופן, ש'קשה־להגיע־אליו' ('difficult to reach'), מחד, וקריאה בסיפוריו של בורחס, מאידך. כתביו של בורחס משמשים כמקור השראה, ומעשירים את ה-reverie של האנליטיקאי באופן המוביל להבנות עמוקות יותר והתערבויות מאפשרות יותר. זהו ניסיון יחיד במינו, אשר באמצעות פרישת מובאות מאנליזה של מטופל אחד, מראה כיצד האנליטיקאי נעזר בסיפורים של בורחס כדי להעשיר את עולמו הפנימי ולהבין את המטופל טוב יותר. במקום לנתח את יצירותיו של בורחס לאור ידע פסיכואנליטי, נתמקד במאמר בהצלבה בין התהליך האנליטי לבין חוויות ותובנות ספרותיות. המחברים טוענים שקיים צורך דוחק למזג בין ידע ופרקסיס פסיכואנליטיים לבין המקבילים להם בשדות שונים במדעי הרוח ובפרט בספרות ובפילוסופיה, וזאת מבלי להתפשר על אחריות כלפי המטופל. הניסיון לתאר תהליך שכזה נובע מתחושה שהמתודולוגיה המקצועית והמסורת הייחודית שלנו יהפכו לעשירות יותר דרך בחינה יצירתית של זיקות בין־תחומיות אלו. המחברים עוברים מדיון בַּמתח בין מדע לספרות בכתביו של פרויד לתיאור מהלך אנליזה עם מטופל ש'מחק' את עברו ונעשה תלוי בפנטזיות גרנדיוזיות ואומניפוטנטיות, המתבססות על מבנים כוזבים ונתמכות על־ידי פיצול (splitting) ועיוותים שונים של המציאות. בהקשר זה, המחברים מציגים כמה סיפורים של בורחס, תוך הדגשת הדיאלוג של האנליטיקאי איתם והתפקיד שהיה להם בעיבוד נושאים, כמו זמן, זיכרון, מוות (mortality) וזהות. המפגש עם חומרים ספרותיים אלה תרם ליכולת האנליטיקאי ל-reverie, דמיון והבנה אמפתית, וכך לבסוף תרם להעצמת יכולתו של המטופל להתמודד עם חלקים דחויים של העצמי ושל המציאות.
הורדת המאמר
הדרכה בפסיכותרפיה — היבטים של אתיקה ומשפט
ד"ר יעקב מרגולין
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
ללא תקציר
הורדת המאמר
דמויות בפסיכותרפיה - ד"ר מקס אייטינגון
פרופ' אליעזר ויצטום , ד"ר יעקב מרגולין
כרך כ"ט, חוברת 3
2015
ללא תקציר
הורדת המאמר
