כרך כ"ט, חוברת 3

תהליכי הזדהות, הזדהות ראשונית, והזדהות עם התוקפן, וכן פרוורסיה, הם מושגים מוכרים בשפת הפסיכואנליזה הקלאסית, המיוסדת על הליבידו כאנרגיה בסיסית, ועל מנגנון הפיצול האופקי — ההדחקה — כמנגנון הגנה מרכזי. במאמר זה אביא את סיפורה של אשה הלכודה בקשר בעל איכויות פרוורטיות. אבחן את השאלה מה מחזיק קשר סבוך זה, וכיצד/האם ניתן להיחלץ ממנו. כל זאת, תוך התייחסות למושגים — הזדהות ראשונית, הזדהות משנית, והזדהות עם התוקפן, כמנגנונים העומדים לא פעם מאחורי פרוורסיה — מנקודת מבט של פסיכולוגית העצמי, המיוסדת על האנרגיה הנרקיסיסטית כמחוללת העיקרית של חיי הנפש, ועל הפיצול האנכי כאופנות התארגנות. במאמר אתבונן על הזדהות עם התוקפן במבט אמפתי. אטען, בין השאר, כי מה שעומד מאחורי ההזדהות עם התוקפן איננו התוכן התוקפני. הזדהות, הנחשבת לאחת מאבני הבניין החשובות בבניית האישיות לפי הגישה הקלאסית, עשויה, בתפיסה זו, להיות ביטוי לאחיזה הגנתית במקומות בהם לא מתקיימת הפנמה ממירה. דרך תיאור המקרה אציג את הגישה הטיפולית הנגזרת מן ההגדרות התיאורטיות השונות.