כרך כ"ט, חוברת 3

במאמר הנוכחי אנסה להתמודד עם נושא השינוי בתהליך הטיפול הפסיכואנליטי, שזקוקים לו מטופלים אשר מרגישים 'תקיעות' בטיפול, וכן מטופלים המרגישים ריקנות, שעמום ומוות רגשי. במקרים אלה השינוי המתבקש הוא אל עבר כניסה לחוויה של תהליך המשכי. התחברות זו אל חוויה של התמרות תמידיות נוסך במטופלים הרגשת חיוניות, יצירתיות ומשמעות, וכן התחברות לצורך שלהם בקשר רגשי קרוב עם הזולת. ההתחברות אל עולם התהליך שמתרחש בהתמדה מקבל במאמר זה מטאפורה של זרימת נהר. הזרימה מונעת על־ידי חוסר שהוא הצורך הנפשי. הסוגייה הקלינית המומחשת פה בתיאור מקרה, היא סוגיית הדרך בה מתרחש שינוי זה. מתוך ניסיון לעזור למטופלת לעשות שינוי בחייה, עובר המטפל בעצמו תהליך של שינוי. המאמר הנוכחי מציע אפשרות נוספת, שהמטפל יהיה הראשון שיעבור שינוי, והוא הראשון שייכנס אל עולם של תנועה והתמרות המשכיות. המטפל ייכנס הראשון אל הנהר, ורק בעקבותיו תיכנס המטופלת לזרם.