כרך כ"ט, חוברת 3

במאמר זה אנסה לתרום לסוגייה המאתגרת והמורכבת של העבודה האנליטית עם מבוגרים וקשישים. זאת, דרך זיהוי והכרה של התנגדויות ומחסומים לעבודה האנליטית, יחד עם הצבעה על גורמים המהווים מצע להתקדמות והעמקה. אעזר ברעיונותיה של מלאני קליין לגבי צרוּת־עין והכרת תודה וביטויין בהעברה ובהעברה־הנגדית ואחילם למערך היחסים הטיפולי והבין־דורי. אדגים קנאה וצרוּת־עין מודעות ולא־מודעות, גלויות וסמויות, העולות במפגשים אלה, אתייחס לשאלת העבודה הטיפולית לאורן ועימן, ובנוסף, אדון ביכולות להנאה ולהכרת תודה, כעוזרות להחזקת הקשר הטיפולי ולמיתונה של צרוּת־העין המתעוררת במארג הבין־דורי. אסיים במחשבות על קבלת המציאות והסופיות כמאפשרת שלווה פנימית, התפתחות והתרחבות נפשית, כמו גם יחסים בין־אישיים ובין־דוריים סובלניים ומספקים יותר.