כרך כ"א, חוברת 3,

ההתקדמות בתחומי המחקר והטיפול הרפואי בחולי סרטן מוצאת את ביטוייה גם בהארכת תוחלת החיים וגם בשיפור איכות החיים. אותם חולים חשוכי מרפא הסובלים ממחלה סופנית, אך אינם נמצאים עדיין בשלב הסופני, מהווים קבוצה בעלת איפיונים וצרכים ייחודיים המעמידה אתגר מורכב ומרתק למטפלים בהם. אף שאינה מדוברת כל העת, אימת המוות נוכחת ומשפעלת פחדי נטישה וחוויות של אובדן מן העבר ויוצרת יחסי העברה רבי עוצמה במטופל. במקביל, עולות אצל המטפל תגובות העברה-נגדית שמקורן בחרדה, תחושות אימפוטנציה ומשאלות אומניפוטנטיות. ההתעלמות מאלה עלולה לסבך את הטיפול ואילו פיענוח והבנה שלהם יכולים להעשירו ולהעמיק את הקשר הטיפולי. על אף הייאוש ותחושות חוסר התוחלת המאפיינים הרבה פעמים את החולה בתקופה הזו, מסע טיפולי בשלהי החיים עשוי להצית ולהאיץ תהליך של שינוי, צמיחה ומציאת משמעות, ולאפשר חיים יצירתיים במונחים 'ויניקוטיאניים'. במאמר מוצג טיפול שנמשך כמעט שלוש שנים באישה עם מחלה גרורתית סופנית. הטיפול התנהל באוריינטציה של יחסי אובייקט עם מימד אקזיסטנציאלי בולט.