כרך כ"א, חוברת 3,

כיצד התייחסו הדורות הבאים של הפסיכואנליטיקאים למודל של פרויד, כפי שהותווה ב"פירוש החלום" ? במאמרי אעמוד על יחסם של הפסיכואנליטיקאים שלאחר פרויד למודל זה. אגע בכמה התפתחויות שחלו בהשקפות על מהות החלום, ובדרכי העבודה על חלומות בעת טיפול. יש בהן תפיסות שהן בבחינת המשך לדרכו של פרויד, ואחרות שפנו מהותית לדרך אחרת. תחילה אעלה כמה השקפות לגבי החלום, לגבי מעמדו בפסיכואנליזה ולגבי שיטת הפירוש שלו בעשורים הראשונים שלאחר מות פרויד. בהמשך אדון בהבדלים עקרוניים בין תפיסת החלום לפי פרויד כביטוי נפשי שיש לו משמעויות נתונות שאפשר לגלותן, ובין העמדה ההרמנויטית הפסיכואנליטית, הרואה את משמעויות החלום כמשמעויות המוקנות לו על ידי מפרשיו, ונוצרות בתהליך של אינטראקציה בין-אישית בין החולם למטפל. בעקבות זאת אציג את שאלת התשתית להנחה הפרוידיאנית, שלחולם יש נגישות במצב עֵרות, ואדון בביסוס האפיסטמולוגי של ההנחה. תשתית זו חיונית לכל עמדה המניחה קיום משמעות נתונה – לא רק לעמדה הפרוידיאנית. אציג שתי עמדות כאלו, שיש בהן תפניות מהותיות מן העמדה הפרוידיאנית והטוענות - כל אחת לפי דרכה – שהחלום הוא ביטוי עצמי שאינו נדרש ואינו נענה לפירושים, או שהוא בגדר חוויה אותנטית ישירה. אסיים בהתפתחויות שחלו בתיאוריה של החלום וביישומה אצל ממשיכי פרויד הקרובים יותר להשקפותיו. לצד הכללות – אולי גם הכללות יתר - שהן בטבעה של סקירה קצרה, אציג דוגמאות ספציפיות מן הספרות המקצועית כדי להבהיר את המשתמע מן העמדות השונות בעת יישומן בפרקטיקה הפסיכואנליטית.