כרך ט"ו, חוברת 1,

בשנים האחרונות גדל העניין בהשפעות השואה על ניצולים שהיו בתקופתה ילדים, ומגיעים עכשיו לגיל 55 ומעלה. במאמר זה נדון במצב בריאותם הנפשית מזוויות שונות, בעקבות מחקר שבו השווינו אנשים שניצלו כילדים בשואה לאחרים שבאו מאותו רקע ומאותה קבוצת גיל ושלא עברו את השואה. המחקר כלל שני שלבים: 1) השוואה של מדדים סטנדרטיים, במטרה לבדוק עד כמה סובלים הניצולים מסימפטומים פסיכו-סוציאליים ומסימפטומים פוסט-טראומתיים, וכמו כן מה תפיסת העולם שלהם ומאפייני המניע שלהם להישגיות. 2) ראיונות עומק של הניצולים להערכה מקיפה יותר של סגנון ההתמודדות הרגשי והקוגניטיבי שלהם. בשלב ההשוואה, ראינו שאין הבדל בין קבוצת הניצולים לבין קבוצת הביקורת ברמת הסימפטומים הפסיכו-סוציאליים, לעומת הבדל מובהק בתופעות הפוסט-טראומתיות. כמו כן מצאנו, באופן מפתיע, שההנחות הבסיסיות של קבוצת הניצולים על העולם הן חיוביות יותר מאלו של קבוצת הביקורת, והמאפיין העיקרי של ההנעה להישגיות היה הפחד להיכשל. בשלב השני של הראיונות, אפשר היה להבחין בין שני סוגי התמודדות עיקריים: אחד אקטיבי יותר והאחר הימנעותי, ובמחיר שהניצולים משלמים עבור שימוש בסגנון התמודדות מסוים. נדון בממצאים תוך הבהרת המושג 'פגיעה נרקיסיסטית', כדי להבין את מצבם של הניצולים.