כרך י"ג, חוברת 1,

ביטויי הצער והאבל של מתבגרים בעקבות רצח רבין זכו להתייחסות בולטת בתקשורת וגם בקרב אנשי מקצוע. תופעות האבל שרווחו ודווחו הוסברו לא פעם כ"תגובה קלאסית" לרצח אב. ברצוני לבחון מושג זה ולהראות שאינו מספק הסבר נאות לתגובותיהם של המתבגרים. אני מציע הסבר חליפי, המבוסס על אופנויות החוויה של 'הוויה' ושל 'עשייה', ולאורן, על המשמעות הבין-דורית האפשרית של רבין לדור הצעיר בישראל. גישתי כאן היא מעמדה פסיכואנליטית ואינה מייצגת ניתוח חברתי-פוליטי של התופעה. כמו כן, העבודה מותחת ביקורת על יישומים שאינם מתוחכמים במידה מספקת בגישה הפסיכואנליטית.