הורות מאמצת טובה – הילד המאומץ כזולת-עצמי
דורית נוי-שרב
כרך י"ג, חוברת 1,
1998
הרצון לאמץ מונע במידה רבה על-ידי צורך בסיסי לשמר את תחושת העצמי הבוגר ואת ה'עצמי הזוגי', כך שניתן לראות את הילד המאומץ כזולת-עצמי (selfobject) עבור ההורים המאמצים. ייבחנו התנאים בהם עלולים היחסים האופטימליים של יחסי זולת-עצמי להשתבש ולפגוע בהתפתחות עצמי מלוכד של הילד המאומץ. ביניהם – עיבוד לא מספיק של האבל והפגיעה הנרקסיסטית של העקרות; רגישות-יתר של המאמצים לדחייה ונטישה; הפרעות באישיות ושימוש בהגנות ארכאיות, כגון פיצול והזדהות-השלכתית; וכן פאתולוגיה ביחסי הנישואים, כגון חולשת הברית הזוגית, או נוקשות-יתר של ה'עצמי הזוגי'. מוצע הרעיון שאימוץ מוצלח כולל תהליך הדדי של התפתחות והשתנות ביחסי זולת-עצמי. מודגשת חשיבות האיבחון המוקדם על מנת לסנן וגם להכין וללוות את ההורים המאמצים בתהליך האימוץ.
הורדת המאמר
