פסיכותרפיה יונגיאנית ויצירתיות
שרה שלו
כרך א', חוברת 3,
1987
האישיות נתפסת בגישה היונגיאנית כאחדות המורכבת ממודעות, שבמרכזה ה"אני", ומלא-מודע (בכל פעם שמוזכר המונח "לא-מודע" במהלך מאמר זה הכוונה היא ל"לא-מודע הקולקטיבי"). בנוסף ללא-מודע הפרסונלי, מהווה ה"לא-מודע הקולקטיבי" כוח דינאמי בעל יכולת תרפויטית ויצירתית בסיסית. על פי הנחה זו קיימים יחסים קומפנסאטוריים-משלימים בין ה"אני" המודע לבין הלא-מודע, כשהלא-מודע מתפקד כמעין מדריך מכוון ומרפא של העמדה המודעת. ללא-מודע גם תפקיד פרוספקטיבי – הוא מתווה את הכיוון להתפתחותו העתידית הנאותה והשלמה של האדם. פונקציות אלו של השלמה והכוונה עתידית – קומפנסאציה ופרוספקציה, "מבצע" הלא-מודע באמצעות שפת הסמלים הספונטנית והיצירתית שלו.
במרכזה של השקפת-העולם היונגיאנית מצוי המושג "אינדיבידואציה". אינדיבידואציה היא דרכו ההתפתחותית של כל אדם לקראת הגשמה מלאה וייחודית של עצמו, הגשמה בה מתאחדים בתהליך הדרגתי כל הכוחות המנוגדים שבאישיות לשלמות הרמונית אחת. בתהליך התפתחותי זה תופסות מקום מרכזי ההתמודדות עם ארכיטיפ ה"צל" (ה"רע") והאינטגרציה שלו. את תהליך האינדיבידואציה מכוונים, במידה רבה, סמלי "Self" "עצמי", המוקרנים מן הלא-מודע אל המודעות באמצעות חלומות, פנטאזיות ותוצרים נוספים.
דגש מיוחד מושם על אופיו היצירתי הבסיסי של הלא-מודע הקולקטיבי ועל תהליך האינדיבידואציה, שהוא בעצם, לבו של הטיפול היונגיאני.
כמו כן מובאות דוגמאות קליניות וגם כמה ביטויים יצירתיים ממשיים, שנעשו על-ידי אנשים בזמן הטיפול.
הורדת המאמר
