כרך ד', חוברת 2,

הספרות התיאורטית מתייחסת להתגבשות הזהות המקצועית של הפסיכותרפויט, כאל תהליך המורכב משלבים התפתחותיים עוקבים, ושבו כל שלב מבוסס על השלב הקודם. השלב ההתפתחותי האחרון בגיבוש זהות זו מוגדר, בדרך כלל, כשלב שבו הסביבה המקצועית מזהה את איש המקצוע כפסיכותרפויט המסוגל לעבוד בצורה עצמאית, וכך אף הוא מזהה את עצמו. מאמר זה טוען, כי יש המשך לתהליך ההתפתחות כפסיכותרפויט בעצם הכניסה לתפקידים הדרכתיים. כניסה זו יוצרת ערעור רגשי וערעור של תפיסות ועמדות טיפוליות, ומסיעת להעמקת ההזדהות והאמפטיה עם מודרכים צעירים ומתחילים ועם מטופלים. כתוצאה מכן ממשיך איש המקצוע את תהליך גיבוש הזהות העצמית המקצועית שלו, מבסס ומארגן מחדש אח תפיסותיו הטיפוליות ואת חוויתו כפסיכותרפויט.