דחף המוות חי ובועט
ד״ר מירב רוט
כרך ל"ה, חוברת 1
2020
דחף המוות הוא אחד המושגים המעניינים והשנויים ביותר במחלוקת משחר הפסיכואנליזה עד היום. מושג זה תואר על־ידי פרויד ב־ 1920, במאמרו "מעבר לעקרון העונג", כתובנה חדשה שנוצרה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, בדבר דואליות דחפית, כאשר לצד דחף החיים המוּלד מתקיים גם דחף מוות מוּלד, המתבטא בנטייתו של האדם לסגת מן החי אל מצב אי־החיים שהטרים את לידתו. מלאני קליין הרחיבה המשגה זו לתפיסה כוללת עם השלכות תיאורטיות וקליניות נרחבות. בתפיסתה ולהבנת ממשיכיה, המאבק בין דחף החיים לדחף המוות מתקיים מיום הולדת התינוק ועד סוף חייו, ומטרת הטיפול, שמאמר זה מבקש להבהיר, היא להגיע ל"אהבה הקבורה מתחת לשנאה" ולכוחות החיים המוכרעים תחת דחף המוות. השגת דומיננטיות של דחף החיים מאפשרת לו למתן ולווסת את דחף המוות, ואפילו להתעשר מאיפיוניו. אבהיר את מושג דחף המוות וחשיבותו, אדגים את ביטוייו בהעברה ובהזדהות־ההשלכתית, ואת אופני פירושו, עיבודו והתמרתו. כל זאת אביא דרך תיאור של פגישה קלינית שהחלה ב׳תאונה׳ עם דחף המוות.
הורדת המאמר
