לרכישת מינוי
כניסת מנויים
לרכישת מינוי
כניסת מנויים
בית
על "שיחות"
בעלי תפקידים
הנחיות למחברים
סוקרים
מאגר מידע
מודעות ופרסומים
מדור ספרים
צור קשר
לחוברת הבאה
כרך ל"ח - חוברת 2
אפריל 2024
לחוברת הקודמת
לפי מדיניות אתר ״שיחות״ המאמרים בחוברת זו יהיו זמינים להורדה לאחר שנה ממועד פרסום החוברת
כרך ל"ח חוברת 2
מאבל פתולוגי, טראומתי, מורכב, מתמשך, לעבר הפרעה מתמשכת באבל תיאוריה מחקר וטיפול (עמ' 100-92)
ד״ר אביטל גרשפלד־ליטוין, ד״ר שרון זיו ביימן
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור מחקר בפסיכותרפיה:
בחוברת זו, בתוך ההתמודדות הקשה מנשוא עם טבח השבת השחורה 7.10.23 , עם המלחמה הקשה שפרצה בעקבות הטבח; עם השכול, הפציעות והמפגש המתמשך עם אירועים מחרידים; עם מספר גדול של חטופים ונעדרים שהסבל שלהם אינו אנושי והעוול שנגרם להם זועק; עם המשפחות שנטרפות מדאגה ומחויבות לייצג את קולם של החטופים והנעדרים, ואשר חייהן נישבו יחד עם האהובות והאהובים שנלקחו; עם עשרות אלפי אנשים שמפונים מבתיהם, אשר חווים פגיעות מתמשכות — בתוך טלטלה זו של כל אושיות חיינו — החלטנו להקדיש את מדור המחקר בחוברת זו של ״שיחות״ לסקירה של המשגות תיאורטיות של אבל ואובדן, לתיאור המודלים הטיפוליים שצמחו מתוך המשגות אלו, לאבחנה בין ייעוץ לבין טיפול בתהליכי אבל ואובדן שמסתבכים, למיפוי ההגדרות של אבל נורמטיבי ופתולוגי, להצגת ממצאי מחקר על יעילות המודלים השונים ולסקירת האתגרים והדילמות בתחום בעת הזו.
ד"ר אביטל גרשפלד־ליטוין — פסיכולוגית רפואית ומדריכה, ראש המגמה לפסיכולוגיה רפואית בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל־אביב יפו, ומובילה ב"מכון מפרשים לחקר והוראת הפסיכותרפיה" את יחידת ההכשרה לטיפול באבל ואובדן — היתה במהלך חודש אוקטובר 2023 בעיצומה של כתיבה למדור מחקר של כתב העת ״שיחות״ אשר התמקדה במחקריה אודות הסוגייה של אובדן שָד כאובדן עמום. עם פרוץ האירועים הקשים התגייסה אביטל לליווי משפחות שאיבדו יקרים בתהליכי זיהוי
והתמודדות ראשונית, לטיפול בניצולים, פצועים ומשפחות שכולות, לליווי והדרכה של צוותים מקצועיים במיגוון גדול של ארגונים, להוראת טיפול באבל ואובדן בקורסים רבים וללא הפסקה.
מתוך התמודדות קשה ואינטנסיבית זו, התגבשה המחשבה של שתינו שיהיה נכון וחשוב להקדיש את המדור הנוכחי לסקירה מקיפה אודות הטיפול באבל ואובדן, תוך התבוננות על המשמעויות לעת קשה זו. השותפות לתהליך הכתיבה איפשרה לנו לגייס כוחות ומרחב חשיבה. המדור נכתב מתוך עשייה אינטנסיבית רוויַת כאב ואובדן. הוא מוקדש לקהילה המטפלת, המתמסרת בכל לבה להתמודדות עם הגלים העזים של האובדן הטראומתי, לרבות ורבים בינינו שניצבים כיום מול כאבי אובדן קשים מנשוא, ולחברה הישראלית בשעותיה הקשות, בתקווה למציאת דרכים לחיות מתוך הכאב.
מלאכת הכתיבה הפסיכואנליטית: הרהורים על הושטת הלשון (עמ' 106-101)
פרופ' דנה אמיר
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור מזוית אישית.
המסה משתמשת במושגים הגיאוגרפיים "אזורי מדף" (shelf), "אזורי מצולה" (deep-sea) ו"אזורי תהום", הנבדלים אלה מאלה בעומקם, על מנת לאפיין שלושה מצבי צבירה בתוך מלאכת הכתיבה הפסיכואנליטית. אזורי המדף הם האזורים שבהם היא פורעת את חובה למה שאפשר לקרוא לו 'מדף הספרים' הפסיכואנליטי. אלה הם אזורים הכוללים התייחסות למה שנכתב לפני ואחרי, והמחויבים ליצירת שדה תרבותי המבוסס על רצף והקשר. אזורי המצולה הם האזורים העמוקים יותר של הכתיבה, אלה שמאפיינים את סוגת תיאורי המקרה הקליניים. באזורי המצולה אנו צוללים אל עומק תיאור המקרה כשאנו מצוידים במשקפות ההעברה וההעברה הנגדית, עומסים על גבנו את בלוני החמצן התיאורטיים שלנו. אנחנו אמנם מכוונים אל מתחת לפני המים אך איננו נשמטים לתוך חלל חסר צורה, אלא יורדים מטה על מנת לעלות מעלה כשבידנו האוצרות ששלינו. ואילו באזורי התהום קורה משהו אחר: איננו מוצאים, אנחנו נמצאים, מחדש, אולי לראשונה. תהומות, בשונה ממצולות ואזורי מדף, אינן בגדר שבילים מסומנים: לרוב אנחנו נשמטים לתוכן ללא הכנה, ואת הדרך חזרה מהן עלינו לשרטט בעצמנו. בשונה מן המצולה — שישנן הנחיות מסוימות הקשורות בצלילה לתוכה ובעליה ממנה — כל תהום בנויה אחרת, ומבקשת חילוץ אחר. אזורי התהום הם
האזורים שבהם ממוקמת הכתיבה האוטו־אנליטית, הממוארית. כל מעשה כתיבה מהווה קולאז' ייחודי של אזורי מדף, אזורי מצולה ואזורי תהום. הדומיננטיות של אזורי הכתיבה השונים, ולא פחות מכך הכיווניות או היעדר הכיווניות של התנועה ביניהם, הם אפיון עמוק מאד של כל מעשה כתיבה. היחס בין שלושת האזורים מודגם באמצעות שלושה קולאז'ים כתובים של ז'וליה קריסטבה, רבקה אייפרמן, ושלי עצמי.
פאזל (עמ' 108-107)
ד"ר זיוה לויטה
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
דף יומן (ללא תקציר)
"הייתי מעדיף שלא" — על הדיפת ההיעדר (עמ' 118-109)
חיותה גורביץ'
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור עבודות מקוריות:
״הייתי מעדיף שלא״ הוא משפט אניגמטי של הרמן מלוויל שממקד ומחדד את גורלה של המחווה הספונטאנית המנותקת של הדיפת היעדר או כשל סביבתי של הכרה (דיסוציאציה) במצוקה בלתי ניתנת להכלה של הנפש הרכה, הן מבחינת האימפקט התוך־נפשי והן הבין־אישי. היעדר הכרת האחר במצוקת הנפש הרכה הוא הגורם המכריע בהקצנת המצוקה הנפשית לחרדת הכחדה, ניתוק רגשי וקטיעה ברציפות הקיום. לא מדובר רק בהיעדר נוכחות של האחר, ולא בנוכחות־יתר נוגפת, אלא בכך שבכל אופנויות הכשל הסביבתי הגורם הטראומתוגני הקריטי הוא היעדר, ניתוק (דיסוציאציה), של הכרת האחר במצוקה הנפשית (שנובעת מהיעדר הגנה מפניה), הגוברת להיעדר יכולת להכילה. במצב זה מתהווה בו־זמנית היעדר תוך־נפשי בלתי נשלט: המשכיות ורציפות הקיום נקטעת, אימת ההכחדה מנותקת, ובאופן אוטומטי ננקטים אופני החזקה עצמית הישרדותיים. אני מציעה שבטיפול — כדי להחזיר את המשכיות רציפות הקיום — הכרת המטפל בכשליו מאפשרת את הדיפתו כאובייקט פוגע ומתוך כך, את הפנמתו כאובייקט טוב.
רמת ארגון אישיות אוטיסטית — מעֵבֶר לרמות הנוירוטית, הגבולית והפסיכוטית שתיאר קרנברג (עמ' 131-119)
ד"ר שגית בלומרוזן־סלע
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור עבודות מקוריות:
המאמר מציע רמת ארגון אישיות נוספת, מעֵבֶר לשלוש הרמות שתיאר קרנברג — הנוירוטית, הגבולית והפסיכוטית — שתכונה "רמת ארגון אישיות אוטיסטית". רמת ארגון זו קשורה לעמדה ההתפתחותית המוקדמת ביותר, שהחוויה בה בבסיסה תחושתית, עם אינטגרציה לא מלאה של ייצוגי העצמי והזולת, ועם חרדות אופייניות מפירוק, חיסול ונפילה, כפי שתואר על־ידי חוקרים כמו מאהלר, ביק, מלצר, טסטין, אוגדן ושלקס. המאמר מציג את פרופיל המאפיינים של רמת ארגון זו במימדים ששימשו לאפיון רמות ארגון האחרות — הקונפליקט הראשוני והחרדות, מנגנוני הגנה, בוחן המציאות, מידת האינטגרציה בתפיסת העצמי והזולת, יחסי אובייקט, היבטים רגשיים, היבטי מוסר, העברה והעברה נגדית. יודגש כי גישת המאמר נבדלת מזו של קרנברג בכך שאינה פתולוגיסטית או היררכית אלא רואה ברמת הארגון האוטיסטית שונות מבנית שעשויים להיות בה אתגרים לצד מעלות. בסיום המאמר מוצגות דוגמאות קליניות של מטופלים המשויכים לרמת ארגון זו.
מאחים לקרב לאחים לטיפול : עבודה פסיכולוגית עם קבוצות סיעוד בבית חולים פסיכיאטרי (עמ' 141-132)
עינת קלמוס
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור עבודות מקוריות:
בית חולים פסיכיאטרי הוא המרחב המורכב ביותר לעבודה לאנשי בריאות הנפש. זה שנים רבות חלה יציאה הדרגתית של החשיבה הפסיכואנליטית ממוסדות אלה, וההתבוננות הפסיכותרפויטית הרחבה על ההתרחשויות הדינמיות המתחוללות בשדה זה הצטמצמה משמעותית. במאמר אציע אפשרות ׳השבה׳ נוספת למבט זה דרך התמקדות בחשיבה תיאורטית על קבוצות בשדה הפסיכיאטרי בכלל ובסקטור הסיעוד בפרט, ובאמצעות הבנות ספציפיות שנולדו מהתנסות בליווי (הנחיָה והדרכה) של חמש קבוצות סיעוד לאורך כמה שנים בבית החולים 'מזור' בעכו. הרחבה זו של ההבנות וההצעות הפרקטיות לעבודת הקלינאים במוסדות יכולות להעשיר את עבודתם ולספק מרחב מחזיק ומשמעותי לצוותי הסיעוד; לתרום לשכלול הרכיב המהותי בעבודה הטיפולית הנוגע ליחסים עם המטופלים; ולהפחית את הפוטנציאל הטראומתי של אירוע האשפוז ולהופכו לאירוע ריפויי ומאחה ככול הניתן.
תנאים לאהבה: המסגרת הטיפולית ורגשות המטפל (עמ' 150-142)
ד"ר גדעון לב
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור עבודות מקוריות:
יש הרואים במסגרת האנליטית (setting) את המצאתו הגדולה ביותר של פרויד, שכן המרכיבים המבניים של מסגרת זו הם היוצרים במשותף מרחב בו יכול להתרחש תהליך טיפולי. אחד ההיבטים המרכזיים של התהליך, אותו מאפשרת המסגרת, הוא התפתחות רגשות אהבה בהעברה ובהעברה־הנגדית. במאמר אדון במקומה של האהבה במפגש הטיפולי, ובמיוחד במקומה של אהבת המטפל, תוך שאתייחס לתפקידה החיוני בהשגת טרנספורמציה נפשית, לבעיות ולסכנות הכרוכות בה ולמה שמבדיל בינה לסוגי אהבה אחרים. במאמר אראה כיצד היבטים שונים של המסגרת תורמים, כל אחד בדרכו, להתעוררות רגשות אוהבים בהעברה־נגדית ולתחזוקתם.
הזרה וחידת האמת הנפשית:"מקומות של תחבולה" מאת ז'ורז' פרק (עמ' 161-151)
ד״ר ענת צור מהלאל
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור עבודות מקוריות:
"מקומות של תחבולה" הוא השם שבחר הסופר הצרפתי ממוצא יהודי ז'ורז' פרק לממואר אודות האנליזה שלו בת ארבע השנים, בשנות השבעים של המאה הקודמת בפריז אצל ז'אן־ברטראן פונטאליס. אציע קריאה קרובה בממואר ייחודי זה לצד יצירותיו המאוחרות של פרק, אותן פרסם לאחר תום האנליזה ועד למותו בטרם עת, שנים ספורות אחר כך. הציר המרכזי בקריאה המוצעת בממואר הוא ההזרה או התחבולה כאמצעי מרכזי לדינמיקה הטרנספורמטיבית, המצויה בבסיס הפסיכואנליזה ובבסיס הספרות. המבט על הזר שבמוכר מאפשר החרגה מהמובן מאליו והזחוח לעבר האחֵרוּת המטרידה והמודחקת. ההזרה נכחה במיוחד בחוויתו של פרק כאנליזנט, בשל היעדר הזיכרונות על רקע עברו הטראומתי כילד יהודי במלחמת העולם השנייה בצרפת, ההתייתמות המוקדמת מאביו ולאחר מכן מאִמו וההיתלשות האכזרית מביתו ומכור מחצבתו. האנליזה מוצגת על־ידי פרק כ"מקום מת ושליו", מרחב של טקסים קבועים וטרחניים, והאנליטיקאי מתואר כזר. בדיעבד, האנליזה גם מוצגת כמרחב טרנספורמטיבי, "זיכרון משוחזר בחלל שליו", שהִפגישה אותו עם מקום פנימי קבור, ושינתה אותו כאדם וככותב. בסיום, אדון באפשרות לתת ייצוג לאובדנים מוקדמים באמצעות הפסיכואנליזה והספרות, ובאמצעותו לשמור זכר ולהטביע חותם.
על מטפלי נפש, מורים רוחניים ומה שביניהם (עמ' 170-162)
שי גיל
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור עבודות מקוריות:
הכמיהה של הנפש ליסוד טרנסצנדנטי, קריאה פנימית המעורבת לעתים בתכנים וסבל נפשי, עשויה לקבל מענים שונים מהקליניקה או מחוצה לה ביחסי תלמיד־מורה רוחני. מצב זה עשוי לטשטש גבולות ולעורר שאלות בקרב מטפלים המתמודדים עם כניסתם של תכנים, תרגולים והמשגות רוחניות לעולם הפסיכואנליטי: האם מטופל זקוק כרגע לעזרה רוחנית, לעזרה פסיכולוגית או לשתיהן במקביל? מה ההשלכות הקליניות מהופעת צרכים רוחניים במרחב הטיפולי, או מקיומה של מערכת יחסים מקבילה בין מטופל למורה או למרפא רוחני? במאמר אתבונן על מערכת יחסים טיפולית ועל מערכת יחסים עם מורה רוחני, על קווי ממשק ושוני בין תהליכים, המשגות ותובנות הבוקעים במפגש הפסיכואנליטי מזה ובמפגש הרוחני מזה. כמו כן, אציג גישות ותובנות של פסיכואנליטיקאים, הנותנים ביטוי לאופן שרעיונות רוחניים משפיעים על עבודתם הקלינית.
דמויות בפסיכותרפיה - ד"ר אביגיל גולומב, 2021-1940 (עמ' 176-171)
פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר יעקֹב מרגולין
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
ד"ר אביגיל גולומב היתה מעמודי התווך של הפסיכותרפיסטים המטפלים בילדים ובנוער. לאחר התמחות בפסיכיאטריה הוכשרה כפסיכואנליטיקאית, והיתה אנליטיקאית מנחה במבוגרים, ילדים ומתבגרים בחברה הפסיכואנליטית בישראל, שבה
גם מילאה כמה תפקידי מפתח. היא שימשה שנים רבות כמורה בחוגים לפסיכותרפיה, לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, לפסיכיאטריה של הגיל הרך, וכן בפסיכיאטריה משפטית באונ׳ תל־אביב, ועסקה בהוראה ובהדרכה בחברה הפסיכואנליטית. גולומב
עבדה במרכז הקהילתי לבריאות הנפש ברמת חן כמנהלת היחידה לגיל הרך, בתחנה לילד ולמשפחה של התנועה הקיבוצית, במכון "דורות" לייעוץ ולטיפול נפשי, וכן מילאה חלק מרכזי בהקמת המערך לגני ילדים מיוחדים לילדים על הספקטרום האוטיסטי.
היתה דמות מרכזית בפסיכיאטריה המשפטית של ילדים ונוער, ונתנה הרצאות בהשתלמויות לשופטים, לעורכי דין, ולעובדי רווחה וסיעוד. כן היתה חברה בוועדה לגיבוש האמנה לזכויות הילד בישראל, ואף כיהנה כחברה בוועדה מטעם משרד המשפטים לבדיקת חקיקה בנושאי ילדים. היתה ממחברי הספר על הערכת יכולות הוריות, ופרסמה מאמרים בעיתונות מקצועית. לצד סמכותה המקצועית המקובלת ללא עוררין, היתה בעלת אישיות כובשת, אנושיות רבה וחוש הומור מפותח. היא הלכה לעולמה ב־ 2021 לאחר מחלה קשה וקצרה וניתוח מסובך, היתה בדעה צלולה עד יומה האחרון, והותירה אחריה את בעלה הָרַי, שני בנים ונכדה.
המטפל הישר והמוסרי — קווים לדמותו (עמ' 182-177)
ד"ר יעקב מרגולין, פרופ' אליעזר ויצטום
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור אתיקה ומשפט:
מהו מוּסָר? מיהו אדם מוסרי? האם מטפל נפשי שהוא אדם מוסרי וישר (virtuous) עדיף מבחינת כשירותו ומקצועיותו על מטפל נפשי שאינו כזה? אם כן, במה עדיפותו, ממה היא נובעת, כיצד היא נרכשת, ומהן השלכותיה על הטיפול הנפשי?
הספר האדום של יונג: המרחב המיתי, הדתי, האמנותי והספרותי \ רות נצר (עמ' 187-183)
ד"ר אילנה לח
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור ביקורת ספרים
גלות הגוף המדבר \ דנה אמיר (עמ' 191-187)
פרופ' מירב רוט
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור ביקורת ספרים
גוף פוגש שפה קריאה פסיכואנליטית בסיפוריו של דויד גרוסמן \ אמיר קלוגמן (עמ' 194-191)
חיים קפלן
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור ביקורת ספרים
טָרוּף \ רונית גולדברגר (עמ' 197-194)
עופר ספיר
כרך ל"ח, חוברת 2
2024
מדור ביקורת ספרים
