שיחות - כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה

Playing and Becoming in Psychoanalysis

STEVEN HARLAN COOPER

מחבר הספר, סטיבן קוּפר הוא אנליטיקאי מנחה ומדריך במכון ובחברה הפסיכואנליטית של בוסטון, בסגל של תוכנית הפוסט־דוקטורט לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה של אוניברסיטת ניו יורק ובאוסטין ריגס, ועובד בניו יורק. ספרו מתמקד בתהליך המשחק הוויניקוטיאני ובתפקידו החשוב בתהליך הטיפול הפסיכואנליטי. לדעתו, התיאוריה של המשחק אצל ויניקוט מהווה הבנה ייחודית וחדשה של המשחק. בעוד פרויד ומלאני קליין עסקו במשחק כדרך להגדלת הידע של המטופלים אודות עצמם, המשחק אצל ויניקוט עוזר למטופלים למצוא דרך חדשה של הוויה וחוויה, ומקדם את הטיפול הפסיכואנליטי למחוזות חדשים, בלתי צפויים. כל אלה מוצאים ביטוי בנושאים המגוונים של שבעת פרקי הספר: לשחק באפלה; לקראת אתיקה של משחק בפסיכואנליזה; גבולות האינטימיות ואינטימיות של גבולות — משחק והאובייקט הרע הפנימי, שמציע אופני התמודדות משחקיים עם אובייקטים רעים; הפרדוקס של משחק באבל; התיאוריה של ה־ setting — טרנספורמציה של חוויה בלתי־מיוצגת ומשחק; ״אני רוצה שתהיה״ — חשיבה על ראיית הפירוש אצל ויניקוט בפסיכואנליזה אונטולוגית ואפיסטמולוגית, חשיבה מחודשת על המשחק הוויניקוטיאני וסטיבן מיטשל.
Hidden Histories of British Psychoanalysis: From Freud’s Death Bed to Laing’s Missing Tooth

BRETT KAHR

מחבר הספר, פרופ׳ ברט קאהר, הוא איש סגל בכיר בטאוויסטוק בלונדון, מנהל המחלקה ועמית כבוד של מוזיאון פרויד בלונדון, ופרופ׳ אורח לפסיכואנליזה וטיפול נפשי באוניברסיטת ריג׳נט בלונדון. קאהר מתמקד במשך 28 השנים האחרונות בכתיבה היסטורית על אנשים ותהליכים בפסיכואנליזה, בעיקר על ויניקוט ופרויד. שני ספריו הידועים ביותר על ויניקוט ופרויד הם: ״תה עם ויניקוט״ ( 1916 ) ו״קפה עם פרויד״ ( 1917 ). זהו ספרו ה־ 17 , והספר יוצא בסידרה החדשה של מוזיאון פרויד בלונדון והוצאת קארנק המחודשת. הספר נפתח בהקדשה אוהבת ומעריכה מאוד לאנליטיקאית שלו, פרל קינג, שנפטרה ב־ 2015 , ובהקדמה שנקראת ״אהבתי לאנליטיקאים שהלכו לעולמם״, והוא כולל עשרה פרקים בוטים, על גבול הרכילות, שמחולקים לחמישה שערים: חלק 1. פרויד כאנגלי — שני פרקים על הגעתו של פרויד ללונדון ועל מותו. חלק 2. ויניקוטיאנה שלא־פורסמה — שני פרקים, אחד על שתי נשותיו של ויניקוט, אליס טיילור וקלייר בריטון, ופרק שני על הילדה שוויניקוט טיפל ותיאר את הטיפול בה — ה־ piggle . חלק 3. ד״ר וגברת בולבי — כולל שני פרקים: חלק Two truly unassuming icons” .4 “, ובו שני פרקים על מריון מילנר ואניד באלינט. חלק 5. הבנים הרעים של הפסיכואנליזה הבריטית, ובו שני פרקים על דמויותיהם רבות־השערוריות של מסעוד חאן ו־ליינג. הספר מסתיים בפרק סיום ששמו: ״איך להיות אינטימי עם גוויה — תפקיד ההיסטוגרפיה הפסיכואנליטית״, ויש לו רשימת מקורות גדולה.
המחווה הספונטנית: מבחר מכתביו של ד״ו ויניקוט

רוברט רודמן

הספר כולל מבחר ממכתבין של ויניקוט במשך כחמישים שנים, החל ממכתב ראשון לאחותו ויולט ויניקוט ב־ 15 בנובמבר 1919 עד למכתבו האחרון ב־ 6 בנובמבר 1969 )כ־ 14 חודשים לפני מותו ב־ 25 בינואר 1971 ( לרוברט טוד. המכתבים נבחרו ונערכו על־ידי הפסיכיטר והפסיכואנליטיקאי ד״ר רוברט רודמן, שקרא ובחר מתוך 825 שכתב ויניקוט, 126 מכתבים, שרובם עוסקים ישירות בעבודתו ובחשיבתו התיאורטית־קלינית של ויניקוט. רודמן, שעשה את הכשרתו הפסיכואנליטית במכון הפסיכואנליטי בלוס אנג׳לס, הקדיש שנים רבות לעריכת ופרסום מכתבי ויניקוט ב־ 1987 , ולכתיבת ספר ביוגרפיה עב־כרס אודות ויניקוט: ” Winnicott: His Life and Work “, שפורסם בנובמבר 2003 , כשנה לפני מותו של רודמן. ספר המכתבים מתחיל בפתח דבר ובמבוא מפורט ומקיף שרודמן כתב. בתרגומו לעברית נוספו בו שני מבואות מרתקים — ״׳שלך בכנות׳: דיוקנו של מתכתב סדרתי״, שכתבה מתרגמת הספר איריס רילוב, ו״מכתב לקורא: ממחווה ספונטנית לפעילות נפשית״, שכתבו שתי עורכות הספר בעברית, הפסיכואנליטיקאיות מירי קרחי דויטש ורונית גינתון פרידלנד. המכתבים עצמם מגוונים מאוד באופיים: חלקם מכתבים לאנשים מרוחקים, כמו מכתב לאשת ראש הממשלה דאז — נוויל צ׳מברלין ב־ 1938 . חלקם מכתבים לעמיתים מוכרים ופחות מוכרים, כמו לאנה פרויד, מלאני קליין, וארבעה מכתבים לביון. חלקם מכתבים אישיים מאוד, כמו שני מכתביו למרגרט טורי ב־ 4 ו־ 5 בספטמבר 1967 . הספר מסתיים ברשימת מכותביו של ויניקוט והסבר קצר מי היו.
ביון בבואנוס איירס: סמינרים, הצגת מקרה וההדרכה

ג׳וזף אגואיו, ליה פיסטינר דה קורטינס, אגנס רדצקי

לאחר פרסומם המקיף ב־ 2014 של "כל כתבי ביון" — The complete Works of W. R. Bion” “ התחילו בשנים האחרונות להתגלות ולהתפרסם עוד כתבי יד והקלטות של סמינרים והדרכות של ביון, שלא פורסמו קודם, וסמינרים ״חדשים״ או "אבודים" אלה בלוס אנג׳לס, בואנוס איירס וברזיל מתפרסמים בשנים האחרונות כספרים נוספים. בעברית פורסמו בשנים האחרונות הסמינרים של ביון בלוס אנג׳לס שהתקיימו ב־ 1967 , פורסמו לאחר שנים רבות ב־ 2013 , ותורגמו ונערכו בעברית ב־ 2017 על־ידי הפסיכואנליטיקאי משה ברגשטיין; הסמינרים האיטלקיים ברומא מ־ 1977 , שפורסמו ב־ 2005 )ונכללו ב"כל כתבי ביון"(, ותורגמו ונערכו בעברית ב־ 2023 על־ידי הפסיכואנליטיקאית יעל מגל; ועכשיו מופיעים הסמינרים של ביון בבואנוס איירס, שהתקיימו ב־ 1968 )שנה לאחר הסמינרים בלוס אנג׳לס( ופורסמו ב־ 2018 , והם תורגמו לעברית ונערכו על־ידי הפסיכואנליטיקאי רובי שונברגר. הספר ״ביון בבואנוס איירס״ נערך על־ידי שלושה עורכים: ג׳וזף אגואיו, אנליטיקאי מנחה ומדריך במרכז הפסיכואנליטי של קליפורניה ) PCC (, שהוא בהכשרתו פסיכולוג קליני והיסטוריון, וממזג בין התחומים הקליניים וההיסטוריה במאמרים רבים שכתב על ההיסטוריה הקלינית של הפסיכואנליזה הקלייניאנית והביוניאנית. הוא גם היה אחד משני העורכים של הספר ״ביון בלוס אנג׳לס״ ) 2013 (. ליה פיסטינר דה קורטינס היא אנליטיקאית מנחה בחברה הפסיכואנליטית הארגנטינאית ועמיתה בחברה הפסיכואנליטית הבין־לאומית ) IPA (, והיא גם מומחית בפסיכואנליזה של הילד והמתבגר. ד״ר אגנס רדצקי היא פסיכולוגית קלינית מתמחה בפסיכואנליזה במרכז החדש לפסיכואנליזה ) NCP ( בלוס אנג׳לס, עובדת בקליניקה פרטית ובמחקר של היסטוריה פסיכואנליטית והממשק בין מדעי המוח לתיאוריות הפסיכואנליטיות. היא היתה זו שחזרה מביקור חג המולד בבואנוס איירס ב־ 2015 והביאה ממפגש עם ליה פיסטינר את כתבי היד של הסמינרים הקליניים של ביון מבואנוס איירס. הספר נפתח ב״פתח דבר״ של הפסיכואנליטיקאי הבריטי הקלייניאני־ביוניאני הינשלווד; בהקדמה של ג׳וזף אגואיו )יש טעות בתרגום לעברית בקטע בעמ׳ xxiii , כי מדובר במטופלת ולא במטופל בסמינר החמישי כאן, שתיאורה הוצג קודם על־ידי ביון בסמינר הרביעי בלוס אנג׳לס, וראוי לתקן זאת(; והקדמה של ליה פיסטינר דה קורטינס. הספר עצמו כולל 13 סמינרים, המחולקים לחמישה חלקים:
להתעורר לחיים בחדר הטיפולים

תומס ה' אוגדן

זהו ספרו הפסיכואנליטי האחרון של תומאס אוגדן, שיצא באנגלית ב־ 2022 , והוא מתורגם לעברית, בתוספת מבוא מאלף ומפורט שכתב שמשון ויגודר "לקראת פסיכואנליזה אונטולוגית" )שהתפרסם בגליון ״שיחות״ הקודם(. אוגדן הוא כותב יצירתי מאוד ורב־השפעה בפסיכואנליזה של ימינו. זהו ספרו ה־ 12 על התיאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה, ובנוסף כתב שלושה רומנים )שגם תורגמו לעברית(. אוגדן מנתח בספר את ההתפתחות ההדרגתית שמתרחשת בתולדות הפסיכואנליזה מִדגש על הבנה ופירוש לעבר דגש על הוויה/התקיימות והתהווּת ) being and becoming (. הרעיון המרכזי שכל פרקי הספר נשזרים סביבו הוא התנועה שאוגדן מתווה לעבר מה שהוא מכנה "פסיכואנליזה אונטולוגית", כלומר פסיכואנליזה שהדגש שלה אינו הידיעה וההבנה )פסיכואנליזה אפיסטמולוגית(, אלא הוויה והתהוות. הוא מציג את פרויד וקליין כמפתחיה של הגישה האפיסטמולוגית, בעוד ויניקוט וביון הם מפתחיה של הגישה האונטולוגית בפסיכואנליזה. לאחר שהוא עוסק בה מהצד התיאורטי, הוא מראה כיצד גישה זו מתבטאת בחדר הטיפולים, בדרך שהוא מדבר עם מטופליו. מציע ניתוחים יצירתיים "אונטולוגיים" לשני מאמרי מפתח של ויניקוט )"לתקשר ולא לתקשר" ו"השימוש באובייקט"(, לשירים של רוברט פרוסט ואמילי דיקנסון, ולתהליך הכתיבה שלו עצמו. הספר כולל גם למעלה מעשרים דוגמאות מעבודתו הטיפולית.
פסיכואנליזה של הרוע

מרית גורן

ד״ר מרית גורן, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית בחברה הפסיכואנליטית בישראל, כתבה ספר מקיף ונוקב על הרוע בחשיבה ובספרות הפסיכואנליטית. היא מבססת את הספר על ארבעה פסיכואנליטיקאים בולטים ועל המושגים שטבעו כדי לאתר, להבהיר ולהעמיק את הבנת מושג הרוע בנפש האדם: פרויד )מושגי התוקפנות, ההרסנות והפרוורסיה(; קליין )מושגי ההשלכה ההזדהותית, צרות־העין, הטינה, השָד הטוב והשָד הרע(; ויניקוט )מושגי הנייעות, התוקפנות וההרסנות, הקדם־רחם, הללא־רחם, הדיסוציאציה, העצמי האמיתי לעומת העצמי הכוזב(; וקוהוט )מושגי האמפתיה, הזעם הנרקיסיסיטי, העצמי הווירטואלי(. הספר נפתח בהקדמה ובפתח דבר שבהם מתארת המחברת גם באופן אישי יותר את מטרת הספר — לתת ביטוי לרוע בשפה הפסיכואנליטית כחלק שאי אפשר להתעלם ממנו של הקיום האנושי והטיפולי. באופן הטיפולי, היא מתארת את הטיפול של ג׳, שהיה בטיפול אצלה במשך שבע שנים והסתיר ממנה את המעשים הנוראים שעשה בבנו אשר התגלו לה רק לאחר סיום הטיפול; וכך השאיר אותה נסערת ומבקשת פשר. לאחר ארבעת הפרקים שעוסקים בפרויד, קליין, ויניקוט וקוהוט, הספר מתכנס לדיון מקיף על הרוע כספקטרום תוך התמקדות בכמה נושאים: סוגית מקורות הרוע, ההבחנה בין מעשים רעים לבין רוע, וכן הסוגיה של רוע חברתי לעומת רוע אישי, רוע ודיסוציאציה, מופעי רוע במהלך טיפול פסיכואנליטי, הסביבה כמייצרת רוע, וניתוח המקרה של ג׳ — לְאור כל אלה.
אין קץ לאין שובך: שלילה כפולה תהומית ממבט פילוסופי, פסיכואנליטי וחברתי

רקפת אפרת (לבקוביץ׳) הולצר

מחברת הספר, ד״ר רקפת אפרת היא עמיתה בין־תחומית ומרצה במכון תל־אביב לפסיכואנליזה בת־זמננו, לימדה פילוסופיה ומגדר באוניברסיטת בן גוריון בנגב והמשיכה לפוסט־דוקטורט במסלול המחקר הבין־תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה. הספר מציע מבנה שהמחברת מכנה ״שלילה כפולה תהומית״ ואותו ניתן לזהות בתחומים רבים בחברה ובתרבות האנושית. המשותף למופעיו הוא דינו של הסובייקט )או הקבוצה החברתית( האחוזים בו לקרוס לתהום של שלילה חוזרת ונשנית עד אין־סוף שממנה לרוב אין מפלט אלא באמצעות הכרה ואישור מצד סובייקט אחר או מצד הקבוצה החברתית. אחר הפרקים החשובים בסיום הספר עוסק באפשרות להיחלץ מהשלילה התהומית. המחברת טוענת שלקיחת אחריות של האחר על הסובייקט האחוז בשלילה כפולה תהומית היא חיונית לשם היחלצותו. ״היחלצות מהשקיעה בשלילה כפולה אינה ברורה מאליה או וודאית״ היא כותבת ״והיא ללא ספק דורשת זמן רב־זמן שעליו להיחוות כמנופץ. כלומר בנוכחות של אחר מחוייב״. כפי שמנסח זאת לוינס: ״רק האחר יכול לומר הן, החיובי מגיע ממנו״.
תרגום בטיפול פסיכואנליטי: נתיבים אל העצמי

זהורית אסולין

ד״ר זהורית אסולין היא פסיכולוגית קלינית, בוגרת ביה״ס לפסיכותרפיה ה.ל.פ.ב.א. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה בתוכנית לפרשנות ותרבות במחלקה ללימודים בין־תחומיים באוניברסיטת בר־אילן. היא מרצה ומלמדת במכללה האקדמית באשקלון ובתוכניות חוץ במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן. ספרה מעלה שורת שאלות הנבחנות בששת פרקי הספר: מה מאפשר תרגום של אפקט או התמרה של ייצוג דחפי לשפה ולמערכת סימבולית? מה מאפשר הבנה ותרגום של המטפל את תודעתו של המטופל? כיצד יגיע המטפל או המטופל לתהליכים מנטליים, ובפרט לתהליכים לא־מודעים בנפש? כיצד מתגברת הפסיכואנליזה על שונות תרבותית בין מטפל למטופל? אילו מודלים תרגומיים מובלעים בכל הגות פסיכואנליטית העוסקת בהבנת הנפש? הטענה המרכזית העולה מהספר היא שתרגום מהווה מנגנון סמיוטי־אקטיבי בכינון העצמי בפסיכותרפיה פסיכואנליטית. בפרקי הספר השונים נבחנים אופני פעולת התרגום במפגש טיפולי כזה. כן נעשה ניסיון להעמיק בהבנת מצבי תקיעות בתהליך הפסיכואנליטי שנובעים מקשיים וכשלים בתרגום. באחרית דבר בסיום הספר מבטאת אסולין את הרגשתה ותקוותה שהנושא עדיין נותר פתוח באין־סופיות הגלומה בו, ושתהיה לו המשכיות והרחבה מתוך מבטו של הקורא.
פסיכואנליזה ופתולוגיה: פרויד והחשיבה המדעית

ציפי בן עמי

ספרה של ד״ר ציפי בן עמי מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה בתוכנית לפסיכואנליזה ופרשנות באוניברסיטת בר־אילן. בן עמי היא פסיכולוגית חינוכית, פסיכותרפיסטית ומדריכה בפסיכותרפיה; מרצה בלימודי המשך בעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר־אילן. במרכז הספר מובא ניתוח של המתודה של פרויד לחקר הפתולוגיה, אשר מיישמת את עקרונות החשיבה המדעית־פיזיקלית בתקופתנו ביחס למדעי האדם, באופן הזה מוצגת השניות הטמונה בתפיסתו של פרויד את האדם לאורך כל כתיבתו, שניות שחותרת לגשר בין היבטים של האדם כאובייקט להיבטים שלו כסובייקט. הספר כולל 3 פרקים: פרויד על מושג הפתולוגיה; מושג הפתולוגיה כגבול אפיסטמולוגי למרחב הקיום האנושי; מושג הפתולוגיה כגבול אפיסטמי לשימור הזמן ביקום האנושי. הספר סוקר את השינויים הרעיוניים ביחס לחקר האדם שחלו בתקופתו של פרויד — תקופת מפנה המאות — תוך הבלטת תרומתו של פרויד לתמורות אלו; מתאר את ההקשרים ההיסטוריים ביחס לחשיבתו התיאורטית של פרויד, ומראה שייצור הידע של האדם צמח והתפתח מתוך מארג רב־תחומי של התפתחויות טכנולוגיות, מחקר מדעי ורעיונות פילוסופיים.
אהבת אמת כאהבת האמת

מירב רוט

זהו ספרון של 51 עמודים המביא מסה, שכתבה פרופ׳ מירב רוט, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית מנחה, מדריכה ומורה במכון ובחברה הפסיכואנליטית בישראל; החוג לייעוץ להתפתחות האדם, אוניברסיטת חיפה, והתכנית לפסיכותרפיה, אוניברסיטת תל־אביב. המסה ״אהבת־אמת כאהבת האמת״ מתמקדת בכך שהתנאי לאהבת־אמת הוא אהבת האמת; כלומר — התנאי שיכריע באיזו דרך יבחר האוהב לאהוב הוא הנכונות שלו למגע עם האמת. מתוך כך נפרשים כמה אתגרים מרכזיים העומדים בדרך אל המשאלה לאהוב או להיות אהובים, ותנאים שבהם האהבה יכולה להתקיים: הפרדוקס של התלות, שמצוי במרכז הקושי לאהוב: הפער בין פנטסיית האהבה למציאות; האחר בחיינו ואהבת האחרוּת; החיבור הייצרי והתביעה לאחריות אתית. המסה מסתיימת בהדגמה קלינית של טיפול באוריינטציה פסיכואנליטית של אדם ״שהתקשה באהבה״ שבו שוקמה בתהליך הטיפול יכולת המטופל לאהוב.
לחיות את החיים אחורנית (מכתב)

ג׳יימס הילמן

ג׳יימס הילמן ) 2011-1926 ( הוא איש הגות ופסיכולוג יונגיאני אמריקאי, שביקש להוציא את הפסיכואנליזה מחדרי הטיפול אל העולם. היה מתלמידיו המבריקים של יונג, וניהל את המכון היונגיאני בציריך למעלה מעשור. בהגותו העשירה, שהתפרשה על פני תחומים רבים — מתכנון ערים, דרך פילוסופיה ועד לאקולוגיה — ביקש הילמן להתבונן מחדש בפסיכולוגיה, לבחון את השפעתה העצומה על חיי היום־יום, ולהציע לה חזון מחודש. במכתב זה אנו פוגשים בצורה מזוקקת ועזת ביטוי את אחד מרעיונות הליבה של הגותו — ״פסיכולוגיה מהותנית״. המכתב לקוח מתוך ספר שיחות וחליפת מכתבים שניהל הילמן עם ידידו הסופר והעיתונאי מייקל ונטורה, ספר שנקרא ״היו לנו מאה שנות פסיכותרפיה והעולם רק הולך ומתדרדר״, אשר התפרסם ב־ 1992 . קדם לו ״מחשבת הלב ונשמת העולם״ שגם תורגמו לעברית בהוצאת בבל בסדרת אנימה מונדי ב 1991 .
יוסף וחלומותיו: מקרא, ספרות, פסיכואנליזה

אילנה פרדס ואיתמר לוריא

הספר נכתב על־ידי זוג כותבים: פרופ׳ אילנה פרדס, פרופ׳ לספרות כללית והשוואתית, מופקדת הקתדרה ע״ש קתרין קורנל באוניברסיטה העברית; וד״ר איתמר לוריא, פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי מנחה ומורה במכון ובחברה הפסיכואנליטית בישראל. דמותו התנכית של יוסף בספר בראשית היא דמות מורכבת ועזת־מבע. עוצמתו הספרותית של סיפור יוסף כרוכה בעוצמתו הפסיכולוגית. הספר שלפנינו מתחקה אחר עוצמה כפולה זאת על־ידי שילוב מאוד מעניין של גישות ספרותיות ופסיכואנליטיות. כך בחלקו הראשון של הספר מציעה פרופ׳ פרדס התבוננות בייצוג המורכב בין ציר החלומות לציר הטראומות בחיי יוסף, ובקריאה שלה שוזרת דיאלוגים עם כתבי פרויד ועם יצירות ספרותיות מודרניות הקשובות לעומק הפסיכולוגי של היצירה התנכית. בחלק זה חמישה פרקים: פרק 1 — בעל החלומות וטראומת הבור; פרק 2 — בית פוטיפר והאלביתי: דפוסים חוזרים. פרק 3 — פירוש החלום על פי יוסף: הדחקות תרבותיות; פרק 4 — המפגש עם האחים במצרים: גבולות הסליחה; פרק 5 — מנהיג של מיעוט: מהיחיד לרבים; ואפילוג — דמות סופית ואין־סופית. בחלקו השני של הספר מציע ד״ר לוריא התייחסות נרחבת יותר להקשר הטיפולי ולפסיכואנליזה. הוא עוסק במגוון של נושאים — מקנאת אחים ויתמות ועד תהליכי סליחה — ובוחן את האופנים שבהם יכול סיפור יוסף להעשיר את החשיבה הפסיכואנליטית ואת העבודה הקלינית.
אהבה בימות אלצהיימר: סיפורי אהבה על זוגיות לצד מחלת האלצהיימר

אורית שביט

ד״ר אורית שביט היא ד״ר לגרונטולוגיה, שמומחיותה בתחום הדמנציה והאלצהיימר, והיא מלווה משפחות המתמודדות עם המחלה. בספר מנסה שביט לדון בשאלה מהי משמעות האהבה לצד מחלת האלצהיימר מתוך מסע אישי ומחקרי במפגש עם זוגות ומשפחות, החיים עם בן משפחה חולה אלצהיימר. הספר מתבסס על אסופה של עשרים ראיונות שנבחרו בקפידה מתוך 95 ראיונות שנעשו לצורך המחקר, והם נחלקים לשלושה שערים: ראיונות עם חולי האלצהיימר עצמם; ראיונות עם בני הזוג; ראיונות עם ילדיהם הבוגרים של חולי האלצהיימר. כך סיפורי החיים הנחשפים בראיונות מוצגים משלוש נקודות מבט שונות. ניתוח הראיונות העלה שלוש תמות מרכזיות: תמה ראשונה — משמעות האלצהיימר; תמה שנייה — על רציפות והיעדר רציפות באהבה הזוגית; תמה שלישית — משמעות האהבה בזוגיות על רקע מחלת האלצהיימר, אהבה שנשמרה, הצטמצמה או התרחבה. הספר מאפשר לקוראים לקבל תמונה מאוזנת על חווית החיים לצד האלצהיימר, הן בהיבטים השליליים והן בהיבטים החיוביים, ולהראות כי אפשר לבחור לשנות את היחס להתמודדות הקשה הזאת ולראות בה לא רק הישרדות, אלא דווקא אפשרות להתפתחות ולהפקת המיטב.
לא איש בשורה: מסירת בשורה מרה במגזר האזרחי

רונית שלו, אתי אבלין, ועמירם רביב

שלושת עורכי הספר הם: ד״ר רונית שלו — חוקרת, מרצה ומטפלת בתחום האובדן והשכול, ויו״ר־במשותף של הפורום הבין־ארגוני של אובדן ושכול, מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל, ופסיכותרפיסטית גוף־נפש בבריאות הנפש ילדים ונוער בי״ח העמק עפולה. ד״ר אתי אבלין — מרכזת תחום אובדן ושכול בביה״ס המרכזי לעובדים סוציאלים ברמת־גן, חוקרת, מרצה ומטפלת בתחום האובדן והשכול, ויו״ר־במשותף של הפורום הבין־ארגוני של אובדן ושכול. פרופ׳ עמירם רביב — פסיכולוג חינוכי וקליני פרופ׳ אמריטוס בביה״ס למדעי הפסיכולוגיה, אויברסיטת תל־אביב. הספר מתמקד בתחומי האבל, השכול וחקר האובדן והתגובות של המשפחות השכולות. הוא מקיף 11 פרקים מגוונים המחולקים לשלושה חלקים: חלק ראשון — המודיע, התפקיד וההודעה, הלכה ומעשה. חלק שני — מסירת הודעה בנסיבות שונות ובקרב אוכלוסיות שונות )הודעה על התאבדות, מסירת בשורה מרה לאנשים עם מוגבלות, לילדים, ומוות באומנה(. חלק שלישי — התמודדות רופאים ורופאים ווטרינריים עם מסירת הודעה. חלק רביעי — המוות בספרות ובתנ״ך )מסירת הודעה על פי התנ״ך והמקורות, והתמודדות עם המוות דרך ספרות ילדים(. הספר נכתב לפני 7 באוקטובר ומקבל עכשיו אקטואליות מצמררת.

ספרים שהגיעו למערכת