חזרתה של הדיסוציאציה כ'היעדר בתוך היעדר' : טראומה מוקדמת ודיסוציאציה בשלב הרוך
חיותה גורביץ
כרך ל"ב, חוברת 2
2018
במאמר זה ארחיב ואפתח את מושג הדיסוציאציה ההישרדותית כרישום התוך־נפשי הטראומתי של 'היעדר בתוך היעדר' (1) סביבתי. הדיסוציאציה ההישרדותית היא הרישום התוך־נפשי של טראומה מוקדמת, שסביבו נבנית הנפש. היא מתרחשת בשלב
הרוך בהיעדר סביבתי כפול: היעדר סביבתי של הגנה מפני מצב מצוקה וסיכון המשכיות הקיום, תוך היעדר של התקשרות ואחדיות אמהיים שכרוך באי הכרה באיום ובאימה בשבר הנפשי המתהווה, כלו' היעדר בתוך היעדר. אתבסס על התיאוריה של פרנצי על טראומה בשלב הרוך, תוך קריאתה בדיעבד מבעד למושגיו של וויניקוט, ואחבר אותה לתיאוריות עכשוויות בנושא. התבוננות כזו במושג תורמת, לדעתי, לדיון ההולך ומתרחב במצבי נפש בלתי מיוצגים (unrepresented) ובלתי נגישים (inaccessible), שמקורם בכשל סביבתי מוקדם, בהיעדר טראומתי של פונקציות סביבתיות שמאפשרות התפתחות תקינה של היות, חוויה, הסמלה וייצוג. המשגה זו של דיסוציאציה מרחיבה את הבנתנו את הדיסוציאציה כהיעדר תוך־נפשי טראומתי,
את איפיוניו המוטבעים והתשליליים, ואת המשמעויות הקליניות שלהם.
הורדת המאמר
