תהליכי שחרור מהזדהות־השלכתית בקשר בין אם לבתה
ד"ר סוניה א. לצטר־פאו
כרך ל"ב, חוברת 1
2017
במאמר זה אתמקד ברגשות שליוו אותי במשך רוב שנות חיי והם אינם הרגשות שלי. ניתן להגדיר מנגנון זה כהזדהות־השלכתית. הכתיבה תשלב את הסיפור האישי שלי עם התבוננות מקצועית הקשורה לאופן שבו אנשים משליכים רגשות בלתי רצויים על
אדם אחר. המושג 'הזדהות־השלכתית', כפי שנוסח על־ידי מלאני קליין (1), מתייחס לתינוק שמשליך רגשות בלתי רצויים על אמו. הספרות המקצועית שמתמקדת בהזדהות־השלכתית מתייחסת לרוב לקשר הטיפולי ודנה באופן שבו המטפל מנסה
להבין את התהליכים בינו לבין המטופל. במאמר הנוכחי אתייחס לעצמי כאובייקט שקיבל את הרגשות המושלכים של אמי. רגשות מושלכים אלה הגבילו במידה מסויימת את התפקוד הרגשי שלי, את התפקוד הבין־אישי שלי ואת התפקוד המקצועי שלי. התהליכים שאיפשרו לי להיפרד מרגשות מושלכים אלה הם תהליכים אישיים. ואולם, לדעתי, יש להם חשיבות רחבה יותר, ולכן בחרתי לשתף בהם את הקוראים. מטרת המאמר, אם כך — לשתף בתהליכים אישיים שעזרו לי להשתחרר מהרגשות של אמי ולהוסיף לדיון מקצועי על הקשיים בהתמודדות עם הזדהות־השלכתית.
הורדת המאמר
