כרך ל"ב, חוברת 1

הספרות הפסיכואנליטית עוסקת רבות בהשוואה בין עמדות קלאסיות ואלו של יחסי־אובייקט לבין עמדות התייחסותיות ואינטרסובייקטיביות. עם זאת, היא אינה משופעת בתיאורי מקרה הבוחנים טיפול אחד מבעד לשתי הפרספקטיבות. במאמר הנוכחי מובאת דוגמה קלינית, באמצעותה אדגים התבוננות וחשיבה טיפולית מתוך שתי עמדות: פסיכולוגיה של נפש־אחת, הרואה את הסיטואציה הטיפולית כמתחוללת מתוך המציאות הנפשית של המטופל כסובייקט הפוגש במטפל כאובייקט. לעומתה, פסיכולוגיה של שתי־נפשות, הרואה את הסיטואציה הטיפולית כניתנת להבנה רק מתוך הקשר אינטראקציוני בין הסובייקטיביות של המטופל והמטפל. דוגמה קלינית זו תאפשר להשוות בין התרומות של כל אחת מהעמדות להבנת המקרה ולהתמודדות עם רגשות של כעס ושנאה בהעברה והעברה־נגדית, כמו גם לחדד את ההבדלים התיאורטיים והקליניים בין שתי העמדות. במאמר אטען כי פרספקטיבה אינטרסובייקטיבית מאפשרת מפגש מקיף ומעמיק יותר עם רגשות שליליים, ועבודה עם מצבי תקיעות וחזרתיות של מימוש־בפעולה, מתוך תנועה נפשית של הדיאדה מטפל־מטופל בין חלקי־עצמי שונים.