כרך ל"א, חוברת 3

מאמר זה מבטא מאמץ להמשגת טיפול מורכב במטופל רגרסיבי עם פגיעות נפשיות בשלבים מוקדמים בהתפתחותו. במוקדו עומדת השאלה: מה עולה בגורלו של טיפול ובגורלם של היחסים הטיפוליים כאשר תהליך הרגרסיה (לפי ויניקוט) משתבש
באופן טראומתי בשל כשלים שאינם בדרכו של המטופל, אלא של המטפל? כאשר מציאות חיצונית מפלחת את לב הטיפול בשלב התפתחותי קריטי, הן הטיפול והן המטופל נמצאים בסכנת הכחדה ויחסי העברה הופכים להיות 'דבר' חסר משמעות.
בנקודה זו רעיונותיו של ביון על מושג 'ההכלה' תורמים להבנת הדינמיקה הנפשית והשינוי שחל באופי היחסים הטיפוליים. אדגים כי התנועה בין מושגיו של ויניקוט על המטפל כפונקצית אם־סביבה מחזיקה לבין מושגיו של ביון על היות המטפל מיכל לתכנים לא מעובדים בנפשו של המטופל איפשרה צמיחה של משמעות וחיות בטיפול שהגיע אל 'שוקת שבורה'. המאמר מחולק לשני חלקים המשקפים את הטיפול עד אירוע הכשל הטראומתי ולאחריו. המושגים התיאורטיים משולבים בהבנת שני חלקים אלה.