כרך ל"א, חוברת 3

יצירת ברית בטיפול דינמי כפוי בחולות אנורקסיה בוגרות המסרבות לטיפול מהווה פרדוקס. במאמר אציע שעמדה טיפולית קרובת חוויה, כפי שמציעה פסיכולוגית העצמי, יכולה להתמודד עם פרדוקס זה במידה רבה. מתן כבוד למשמעות האישית
של הסימפטומים ולגיטימציה להתנגדות הרגשית לכפייה יסייעו להפריד את הטיפול מהאילוץ ולהתמודד עם ההתנגדות הפנימית לשינוי. סכנת חיים מעוררת דילמה אתית בין הזכות לאוטונומיה לחובה להציל חיים. הכפייה מצילה את הגוף, אך האם ניתן לכפות על הנפש להיות מטופלת? אציע הבנה פסיכודינמית של תהליכי העברה והעברה־נגדית בטיפול המתקיים באשפוז כפוי ואדגים באמצעות וינייטות טיפוליות. אדון באפשרות לראות את עצם תהליך הכפייה כ'החזקה', של הגוף והנפש במונחיו של ויניקוט, וגם כאקט של 'השבה' לפי אלווארז.