חלומות כמאפשרי תנועה בשדה המפגש ההתייחסותי
דפנה ערן
כרך ל"א, חוברת 2
2017
מראשית הפסיכואנליזה החלום היווה מצע לתהליך האנליטי ואיפשר מגע עם רבדים נפשיים בלתי־מודעים ובלתי־מנוסחים. בתחילה החלום הומשג כנובע מעולמו הפנימי של המטופל, כאשר תפקידו של המטפל היה לאתר ולפרש את התוכן הלא־מודע
המוסווה בתוכו. בהמשך חלימה הובנה כתהליך נפשי מעברי, המושפע מהפנים והחוץ ומהמתח הדיאלקטי המתקיים ביניהם. עם התפתחותה של העמדה ההתייחסותית הודגשה חשיבותו של המטפל כסובייקט־חולם שותף, אשר יחד עמו מתאפשרת
אינטגרציה של חלקי נפש בלתי־מודעים ומנותקים. במאמר זה אתאר את הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של תהליך החלימה האנליטי, תוך הדגשת כוחו של החלום לחלץ את הזוג האנליטי ממצבי תקיעות וקיפאון טיפוליים. אמחיש את רעיונותיי באמצעות דוגמאות קליניות.
הורדת המאמר
