כרך ל"א, חוברת 1

לאחר שאציג את טענתו של ז'אן לפלאנש כי הצעת האנליזה מעוררת את העברת 'הפיתוי הראשיתי' ואמקם טענה זו בתוך ההקשר של התיאוריה שלו — "תיאורית הפיתוי המוכלל", ברצוני לטעון כי הצעת האנליזה מעוררת, לצד העברת הפיתוי הראשיתי, גם את העברת 'המרחב הרחמי'. אטען כי להצעת האנליזה יש מימד כפול שראוי לקחת בחשבון, מימד שאכנה 'הפיתוי האתי', כאשר האתיקה מובנת כאן במונחיו של עמנואל לוינס כ׳אחריות אסימטרית עבור האחר'. אציג כמה דוגמאות קליניות שימחישו זאת מנקודת מבטו של האנליטיקאי, וכן מנקודת המבט של המטופלים, מבוגרים וילדים.