כרך ל"א, חוברת 1

מטרתנו במאמר לבחון, תיאורטית ואמפירית, את השפעתן של גישות חברתיות־תרבותיות על התפתחות הגנת עצמי כוזב דרך המקרה של כבדי שמיעה מילדות. המפגש בין דיסציפלינות שונות: פסיכודינמית, חברתית־ביקורתית ושיקומית, נעשה במאמר זה לא רק מן הבחינה התיאורטית, אלא גם ובעיקר דרך ביסוס מחקרי־אמפירי. נתאר מחקר המבוסס על שימוש בשאלונים וראיונות עומק עם מדגמים גדולים של סטודנטים כבדי שמיעה ונבדקי ביקורת שומעים. השערות המחקר עסקו בהבדלי הגנת העצמי הכוזב בין קבוצת הניסוי לקבוצת הביקורת, בגורמי הסיכון להתפתחות הגנה זו ובקשרים בינה לבין יחסם הנוכחי של הנבדקים למגבלתם. ממצאי המחקר מעידים על כמה כיווני השפעה העשויים להתקיים בין הרובד החברתי־תרבותי לבין הרובד האישי־פסיכודינמי. בנוסף, דיון בממצאים מציג את תרומתם להבנה שונה ומובחנת יותר של מושג העצמי הכוזב ביחס לאופן שבו בדרך־כלל מפורש מושג זה בספרות הקלינית. נציע להבחין בין שני סוגי הגנה: עצמי כוזב מפוצל ועצמי כוזב מרצה.