כרך כ"ט, חוברת 2

במאמר הנוכחי נדווח על מחקר שעוסק בתופעת פנטזית ההצלה בפסיכותרפיה מזווית המטפל. פנטזית ההצלה נבחנה אצל 20 מטפלות קליניות, באמצעות ניתוח איכותני של נארטיבים בין־אישיים שסופרו במסגרת ראיון נארטיבים בין־אישיים (RAP). הממצאים מוצגים סביב שני מוקדים עיקריים: מוקד ראשון בחן את גלגול משאלות ההצלה בתוך הנארטיבים הבין־אישיים של המטפלות, מן היחסים עם ההורים אל יחסים עם ילדיהן הפרטיים ואל היחסים המקצועיים עם מטופלים. זוהו ואופיינו
שלושה טיפוסי מטפלות לפי זיקתן לתודעת הצלה בדפוס הבין־אישי המרכזי: 1) 'מצילה'; 2) 'מנוכרת'; 3) 'דיאלקטית'. טיפוסים אלה מאפשרים להדגים כיצד קונפליקטים בין־אישיים מרכזיים מתבררים כמשמעותיים בהבנת העוצמה והתכנים של פנטזית ההצלה. המוקד השני משרטט את האופנים שבהם פנטזית ההצלה מופעלת (enacted) בביטויים תודעתיים והתנהגותיים בטיפול. הבנת הדומיננטיות של תימת ההצלה בעולמם הפנימי של מטפלים מצביעה על החשיבות הגדולה של עיבודה בתהליכי הכשרה ובתהליכי הדרכה.