כשאינני פוגש הנני: מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו נהיֶיה
ד"ר עפרה אשל , ד"ר ירון גילת
כרך כ"ט, חוברת 2
2015
מאמר משותף זה הוא פרי חיבור אישי ודיאלוגי מתוך עבודת טיפול באוריינטציה פסיכואנליטית, המבוססת על הינתנות המטפל לנוכחות ולהתחברות חוויתית עמוקה עם עולמו של המטופל. הדגש כאן, באופן תיאורטי וקליני, הוא על מימד הנוכחות וההתחברות של המטפל למטופל בתוך מהותם המאויינת־מאיינת ותהומות אימת הלא־ידוע של מצבי התמוטטות, השתגעות וקטסטרופה, ועל גורליות שמיעת הצעקה האחרונה כ-SOS מאיזורי אבדון. מהי משמעות עבודת ההקשבה, ההתחברות והאמונה, הנדרשת מהמטפל במקומות אלה לשם התהוות והנכחה של מציאות חוויתית חדשה? מובאת דוגמה קלינית מפורטת, ולאחריה דיון במשמעויות ההתמודדות בטיפול עם הלא־ידוע ואימת הלא־ידוע לנוכח מציאות נפשית של
קשר וחיבור של המטפל למטופלת, שהתהוותה בטיפול.
הורדת המאמר
