כרך כ"ט, חוברת 1

נוכחות ההורים כסוכנים של טיפול, תיווך ותמיכה לתהליך הטיפולי בילדם היא אחד מהפרמטרים הפרדוקסליים בעבודה עם ילדים. נדמה כי נוכחותם היא כמו תזכורת לצורך למצוא שיווי משקל בין המציאות הפנימית לחיצונית, וכי הדלת הנסגרת
לחדר הטיפול, המותירה מאחוריה הורה, מאפשרת, בו־בזמן, לעולם הפנימי של הילד אפשרות רבה יותר להתגלות. מאמר זה מעלה מחשבות על סוגיות רלוונטיות הנוגעות למרקם היחסים הנוצר במשולש הטיפולי הורה־ילד־מטפל (כאנלוגי להמשגה של בריטון לקשר הורה־הורה־ילד). אדון בקשר טריאנגולרי זה וכיצד הוא משפיע על היכולת להיות עם העצמי הלא־מתקשר, לפי ויניקוט, כשההורה נותר (באופן ממשי וסימבולי) מאחורי דלת הטיפול. עוד אדון בהשפעת הקשר של ההורים והמטפל על תפיסת ההורים כדמויות ממשיות ומופנמות.