כרך ג', חוברת 2,

מן הראוי הוא לפסיכותרפויט היהודי, ובפרט הישראלי בן ימינו, לנסות לבחון מחדש אם תורתו של הפילוסוף והפייטן מרטין בובר מכילה בתוכה אמת, אולי אמת נשכחת, עבור העשיה התרפויטית. לפיכך סקרנו מחדש מעט מן הספרות, שנכתבה על ידי בובר עצמו ועל ידי אחרים, אודות ההיבט הפסיכותרפויטי בתורתו. גילינו, שבספרות המצויה, מאירים מומחי בובר אסכולות פסיכותרפויטיות שונות לאור תורתו, ושבובר עצמו מדגים את כתביו היותר פסיכותרפויטיים במקרים קליניים, שלא הוא טיפל בהם. לכן ניסינו בחיבורנו הנוכחי להבין מקרים שוטפים של עבודתנו הקלינית לפי עקרונות התורה הדו-שיחית של בובר. גילינו, שבמעשה הטיפולי בן ימינו שזורים, אם בסמוי ואם בגלוי, מפגשי "אני -אתה" ומומנטים של "עולם משותף", אשר בהם טמון השינוי התרפויטי.