מחשבות על אינטרסובייקטיביות וּמֵעֵבֶר לה
ד"ר עפרה אשל
כרך כ"ח, חוברת 3,
2014
המאמר יוצא מתוך הסיפור המחריד והטרגי ביותר שמסופר לדנטה ולווירגיליוס בתחתיות התופת, אל שאלת ההקשבה לאימת המסופר כ'עדות' (witness) או כ-'withness' שאני מציעה. מכאן נבחנת שאלת אופי ההקשבה וההתחברות של המטפל עם הבלתי־נסבל במסע הטיפול הפסיכואנליטי. המאמר מתמקד בחיבור מטפל ומטופל בגישה האינטרסובייקטיבית. גישה זו מיוצגת באמצעות האינטרסובייקטיביות שמפתח אוגדן בכתיבתו מזה כעשרים שנים, בה נוצרת בתהליך הטיפול אינטרסובייקטיביות משותפת — 'השלישי האנליטי' — מחיבור הסובייקטיביות הנפרדות של המטפל ושל המטופל; והיא מקבלת ביטוי בחווית ה־ reverie של המטפל, כשהזיכרונות, הפנטזיות, הרגשות והתחושות הגופניות שעולות במטפל כהתרחשות אישית/פרטית, מבטאות בו־בזמן התרחשות אינטרסובייקטיבית מתוך התחברותו עם המטופל. דוגמאות קליניות מפורטות מכתיבתו של אוגדן ממחישות כאן גם את האופן המרתק של יצירת משמעות ופירוש אנליטיים מתוך חוויית ה־reverie האישית/פרטית/סובייקטיבית־אינטרסובייקטיבית של המטפל, וגם את מה שאני רואה כמוגבלות של גישה זו. לדעתי, טווח ההתרחשות האינטרסובייקטיבית, באמצעות ה-reverie, מתוך חייו ויחסיו האישיים של המטפל, אינו מקיף את מלוא טווח הרגשות האנושיים, ועוד יותר כשמדובר בבלתי־נסבל ובבלתי־ניתן־לחשיבה. התחברותו של המטפל למטופל במקומות קשים אלה יכולה לקרות רק כשהמטפל נותן עצמו להיות בתוכם ב'הינכחות' ומחוברות־עם־המטופל שהיא מעבר לאינטרסובייקטיביות, בדומה למעבר מ'טרנספורמציה ב-K (ידע)' ל'טרנספורמציה ב-O' במודל של וורמוט מ־2013.
הורדת המאמר
