כרך כ"ח, חוברת 3,

יצר הדעת והחקירה תואר לראשונה על־ידי פרויד בשלוש מסות על המיניות הילדית והוגדר כיצר דוגמת היצר המיני. ראשית הופעתו בניסיון להבין כיצד באים ילדים לעולם ובהמשך בניסיון לפענח את חידת המיניות. במהלך השנים מאז עבודתו המוקדמת של פרויד, מרכזיותו של הרצון לדעת בהבנת הסובייקט האנושי, כמו גם במעשה הטיפולי, הלכה ונעלמה מהחשיבה הפסיכואנליטית. בעבודה הנוכחית בכוונתי לקרוא מחדש מושג מרכזי זה בעבודותיהם המוקדמות של פרויד וקליין, להציע שהיכולת לדעת מבוססת על התמודדות מתמשכת עם משמעות הידיעה ומקבילה במובנים רבים לתסביך האדיפלי. בכוונתי לטעון שהילד שמסרב לדעת הוא למעשה הילד האדיפלי, ושהידע אותו הוא דוחה הוא ידע של מגבלה ושל סופיות. מקומו של הפיתוי בהתמודדות עם המגבלה והסירוס הכרוכים בידיעה ייבחֵן בהרחבה.