כרך כ"ח, חוברת 3,

דרך התבוננות בהתפתחות עבודתה של ג'סיקה בנג'מין, אנסה במאמר זה להראות כיצד ההחזקה ההדדית של שלושת מימדי הקיום והחוויה האנושיים — האובייקטיבי, הסובייקטיבי והאינטרסובייקטיבי — מובילה לאינטרסובייקטיביות שלמה, מלאה, שאינה מבוססת על הכרה הדדית, אלא על התמסרות הדדית. רעיון ההתמסרות, כפי שטבע אותו עמנואל גנט וכפי שמפתח אותו באופן קליני תומס אוגדן, הוא פסגת ההישג של החזקה הדדית זו של שלושת מימדי הקיום. דרך דיון מפורט בדוגמה קלינית, אנסה להראות כי מימושה המלא של התפיסה האינטרסובייקטיבית מוביל אותנו אל עבר תמונת עולם שבה בני האדם מאפשרים זה לזה, מתוך מגעם ההדדי, לדעת וליצור את עצמם, את מלוא חוויתם, את האמת הרגשית שלהם ושל זולתם באופן שהוא מלא יותר, נוגע יותר, מפחיד יותר — ומתפתח תמיד.