כרך ג', חוברת 2,

השוואת סיפור חייו של מטופל בן זמננו לקורותיו של שמשון המקראי חושפת הפרעה התנהגותית המשותפת לשניהם. עיקרה של הפרעה זו הינה בכורח הבלתי מודע לחזור שוב ושוב, בהרגשה ובמעשה, על חווית הנבגדות בידי נשים, חוויה המלווה בהתקפי זעם הרסניים המופנית כלפי הזולת אך בסופו של דבר מופנית כלפי ישותו המיוסרת של הגיבור עצמו. החזרה הכפיתית שביסוד התנהגות זו נסקרת בתמצות מהיבטיה הפסיכואנאליטיים והפסיכוביולוגיים, ונקשרת ליסודות ההתקשרות המוקדמת. "תסביך שמשון" מוצג כמגבלת אופי עמוקה, שראשיתה ביחסי אובייקט משובשים ואחריתה ביאוש קיומי וכמיהה אובדנית. מציאותו של תיאור פסיכו-פאתולוגי מפורט בלב סיפור מקראי-מיתולוגי מהווה דוגמה נוספת לכך שהמיתוס הינו מראה פסיכולוגית עתיקה המשקפת את יסודות ההתנהגות האנושית.