גוף הידע – גופניות המטפל כמצע לעבודת עומק אנליטית
מיכל ריק
כרך כ"ח, חוברת 2,
2014
בשנים האחרונות גובר העניין במיקום הגוף במרכז הפסיכואנליזה התיאורטית והקלינית. הגוף בפני עצמו מתחיל לקבל מעמד אפיסטמולוגי. מקום גדל והולך ניתן למה שאגדיר כ'גופניות' המטופל, שהיא נוכחות הגוף הממשי של המטופל והחוויה הגופנית-סובייקטיבית שלו. בפיגור משמעותי אחריה נמצאת החקירה של גופניות המטפל, תחום שלהערכתי עדיין לא קיבל את המקום הראוי לו. אתאר עבודה עם העברה-נגדית גופנית/המימד הגופני-חושי של ה-reverie של המטפל, כמקום של רצפטיביות לחומרים נעדרי מנטליזציה, המתקיימים אצל המטופל בצורת זיכרונות גופניים הקבורים אי שם, אולי במקום שלומברדי מכנה: הרמות הקונקרטיות של הלא-מודע. חומרים אלה מופיעים כתחושות גולמיות בגופו של המטפל. העיבוד שלו אותן, יכולתו להגיע להרגשה ואז לחשיבה עליהן, עשוי לחלל. את הזוג הטיפולי ממבוי סתום – נקודתי או מתמשך. כדי שעיבוד כזה יתאפשר, על המטפל להיות מסוגל למגע מתמשך עם החוויה החושית הראשונית והגולמית שלו, ולהכליל אותה כבת שוות זכויות באזור העבודה האנליטית שלו. אציע את הביטוי 'קשב גופני מרחף', המתייחס לערוץ החושי-גופני שבתוך הקשב המרחף בחופשיות שאותו הציע פרויד למטפלים כעמדה בסיסית. אדגים סוג זה של עבודה בעזרת שלוש המחשות קליניות.
הורדת המאמר
