כרך כ"ח, חוברת 1,

במאמר זה אציע כי הודות למנגנוני המיסוך הפסיכוסומטיים המעורבים בדיכאון, הדיכאון יכול, במקרים מסוימים, לייצג רגרסיה לסביבה כמו-אוקיאנית, בניסיון לייצר התנסויות מסוג הוויה ההכרחיות לקיום הנפשי. הדיכאון נקרא לפעולה כשלא ניתן לייצר התנסויות אלו בדרכים בריאות יותר, וככזה הוא מייצג רגרסיה בשירות ההישרדות הנפשית. בתנאים המתאימים, תיווצרנה בהדרגה אפשרויות בריאות יותר ליצירת ההתנסויות הנחוצות, ויתאפשר ויתור הדרגתי על הדיכאון. במקרים הקיצוניים, תצטמצם האפשרות לוותר על הדיכאון, והוא עלול להתקבע כמוצא יחיד וכרוני של פשרה. הצעה זו עולה בקנה אחד עם ממצאים והשערות בעולם המחקר האבולוציוני הנוירופסיכולוגי. מתואר מקרה שעודד את ההבנה המוצעת, ומנוסחות מחשבות ראשונות על ההשלכות הקליניות.