כרך כ"ח, חוברת 1,

טרנספורמציה (התמרה) הוא מושג נועז בפסיכואנליזה, הטומן בחובו רעיון ותחושה של שינוי רדיקלי. נראה כי הכנסת מושג זה אל עולם הטיפול הפסיכואנליטי משקפת ניסיון לחרוג מתפישת שינוי המבוססת על מרכיבים של לוגוס (השפעה סיבתית, הדרגתית, המבוססת על ניתוח אנליטי – ואוניברסלי – של גורמי ההשפעה) ונתינת מקום לתפישת שינוי המבוססת על מרכיבים אחרים של מיתוס (שינוי ספונטני, המבוסס על מפגש בלתי אמצעי ופרטיקולרי בין הסובייקט לזולתו). מושגי מפתח בחיפוש אחר אופנים אלה של שינוי הוא מושג ההתמסרות שטבע עמנואל גנט והרעיון בדבר העמדה הטרנסצנדנטית שטבע ג'יימס גרוטשטיין, אשר מתארים את ההתמסרות המשותפת של בני האדם ל-O, למציאות של חייהם כפי שהיא – מציאות שבה בעת קיימת מראש ונבנית במשותף – ואת הפיכתה ממציאות לא-אישית (א-פרסונלית) למציאות אישית השייכת להם. דרך מושגיהם של גנט וגרוטשטיין, ודרך חשיבתו של ביון על שלושה מימדים הכרחיים של פירוש: מימד החושים, מימד המיתוס ומימד התשוקה, אנסה במאמר לתאר תהליך זה ולהמחישו באמצעות דוגמה קלינית.