כרך כ"ז, חוברת 3,

ד.ו. ויניקוט (1896 – 1971) האמין, כי לכל ילד יש יכולת ראשונית ליצירתיות, ומתוך כך שילב בטיפול את משחק השירבוטים כבר ב-1953. מאז, המשחק הפך לכלי טיפולי ואבחוני מרכזי בעבודתו עם ילדים ונוער והיווה עבורו אמצעי עיקרי ליצירת קשר עם המטופל במפגשי ההתייעצות הטיפולית, שהתנהלו במידה רבה כהתערבות חד-פעמית או תקופתית. המאמר עוסק בהכרת המשחק ומשמעותו עבור הצמד הטיפולי ועבור ויניקוט 'המשרבט', ובאישיותו הטיפולית הרב-גונית, אשר אופיינה בין השאר ברגישות, אמפתיה, גמישות, יצירתיות ויכולת משחקית נדירה, כפי שהן מצטיירות בדוגמאות מתוך פגישות טיפוליות.