כרך כ"ז, חוברת 2,

אינטימיות היא חוויה העומדת בבסיס קשרינו הבין־אישיים כולל אלה המתרחשים בחדר הטיפולים, גם אם בצורה שונה. אף כי המושג מצוי בשימוש על דרך השיגרה, החוויה שעומדת בבסיסו זקוקה להבהרה. למה אנו מתכוונים בדברנו על אינטימיות בהטיותיה השונות? איני ממקמת את האינטימיות במישור הפרה-רפלקטיבי שנחווה אינטואיטיבית כמקומה הטבעי. אשרטט התנסות שונה: אינטימיות כדרך להיות יחדיו ב"חדר [הנפשי] האחר", החדר בו אנו מדמים עולם תשוקתי סוער, חסר גבולות ומגבלות, ממנו אנו מודרים, החדר הזוגי של ההורים, של 'הסצנה הראשיתית'. חווית האינטימיות תובן על ידי כמרקם פנטזמטי ששותפים לו הפרט והזולת — זולת שיכול להיות גם חלק מעצמי — והפער שביניהם, ההפרעה המובלעת בכל יחד מדומיין. אינטימיות תמוקם במשולש האדיפלי (תומשג כ'שלישי' האדיפלי), ותודגש הבושה ולא האשמה כרגש המוביל באותה החוויה. הזוג האנליטי מוצג כאבטיפוס של אותו מימד א־פרסונלי שנלווה לחווית האינטימיות ככלל ולא רק בהקשר הטיפולי המיוחד.