כרך כ"ז, חוברת 2,

במאמר זה אנסה לזקק איכות של התקיימות נפשית ייחודית, מתוך איכות ההתקיימות הנדונה בהרחבה בספרות על מצבים מנטליים ראשוניים, שיכולים לרחוש בסתר גם במבנים נפשיים מפותחים. ההבחנה בין שתי האיכויות תאפשר זיהוי של מצבי קצה שלא מקבלים כרגע תשומת לב מספקת .לאיכות שאותה אני מבקשת לזקק אקרא 'התקיימות נעדרת. אציע כי זוהי התקיימות בעולם כמו חד־מימדי, כבחלל (void) אין־סופי נטול אובייקטים פנימיים ממשיים, נטול ממשות להתרחשות פנימית כלשהי ונטול ייצוג חי של מצב זה בנפש. לכן — התקיימות ללא מצוקה וחרדה .כאילו נוכחות האנאורגני באורגני, אי־החיים בחיים. לאיכות השנייה אקרא 'התקיימות מתכלה': התקיימות כבעולם דו־מימדי או תלת־מימדי מחורר ודולף, עם ייצוגי עצמי ואובייקט שטוחים ו/או חלְקיים ,המזמנים מצוקה חריפה וחרדות כיליון. איכות קטסטרופלית כמו על סף האנאורגני, על סף אי־החיים .אראה כיצד זיהוי ההתקיימות הדומיננטית במטופל ברגע נתון יכול להרוויח מחקירה של ההעברה־הנגדית ובתוכה הקשבה לאיכות דיבורו של המטופל בשעה האנליטית. אתאר את 'דיבור ההיעדרות' ו'דיבור הכיליון' ואמחיש בתיאור קטעים מאנליזה.