כרך כ"ו, חוברת 3,

מאמר זה עוסק בהיבט האסתטי הנמצא במהות הנפש האנושית ותהליך הטיפול הפסיכואנליטי. במאמר אציג את החלקים השונים המרכיבים את תיאורית החשיבה של ביון, המוצגת כתיאוריה של יצירה־עצמית. הרעיון ביצירה העצמית הוא כי האדם הינו מה שהוא עושה מעצמו או מה שנעשה בו ונוצר בתוכו. אתאר זאת בעזרת דוגמאות מאת רילקה, סזאן, ניטשה וביון ואציג את החומרים שמהם, לפי ביון, יוצר האדם את עצמו בעזרת סביבתו. חלקים ביצירה־עצמית זו נתפסים באופן מודע ואחרים אינם נגישים לתודעה. אבחן כיצד הטיפול והתהליך הטיפולי מעודדים ומאפשרים אופן של יצירה־עצמית. לשם־כך אתאר את מושגי הייצוג והעיבוי העומדים בבסיס תיאורית החשיבה של ביון ואתאר מרחב מסוים, לו אקרא 'מרחב הייצוג' אשר בו, לדעתי, מתקיים תהליך החשיבה והיצירה־העצמית.