כרך כ"ו, חוברת 2,

מאמר זה עוסק בתחביר האוטיסטי ובאופן שבו הוא בא לידי ביטוי הן בתוך המבנה האוטיסטי המובהק והן בתוך האזורים האוטיסטיים השייכים למבנה הנוירוטי. המונח המוסיקלי 'נקודת עוּגב' ישמש כנקודת מוצא בניסיון לתאר את האופן שבו הופך התחביר האוטיסטי את מה שאמור היה לשמש כמצע לרב קוֹליוּת השפתית – לטקסט חד־מימדי, חזרתי ומרוקָן מרֶגֶש. בתוך התחביר האוטיסטי משמש האחר כחפץ אוטיסטי, הסותם בנוכחותו הקונקרטית את חור היעדרו כסובייקט נפשי. השיח הנוצר על בסיס תחביר זה הוא שיח המטביע צורות בשפתו של האחר או מתחכך בה כבמשטח, אך אינו יוצר דיאלוג חי. זהו שיח שהחזרתיות מחליפה בתוכו את מקומה של ההפריה ההדדית ושל האפשרות ליצור כל 'חדש' באשר הוא. לבסוף תידון פונקצית ה'צלב' כפי שמגדירה אותה טסטין בתוך התהליך הטיפולי וביטוייה האפשריים בתוך שפה.