"כאן , שם ואי-שם" – מחשבות נוספות על המפגש עם אזורים נידחים בנפש
אבנר ברגשטיין
כרך כ"ו, חוברת 1,
2011
בעבודה הנוכחית אתייחס, בעקבות ביון, ל'חלימה' כאל אופן חשיבה עמוק ביותר, וכפונקציה המאפשרת לנפש להתמודד עם חוויות רגשיות ולהעניק להן משמעות. אציע כי כאשר החלימה של המטופל מגיעה למבוי סתום או נתקלת ב'חתך', המטפל נקרא להמשיך את החלימה שנקטעה, להתמיר את הנתק לסזורה שיש עמה המשכיות, ולאפשר את המשך עבודת החלימה. עם זאת, החלימה, בהיותה בתפר שבין המודע לבין הלא־מודע עשויה לאפשר מבט חטוף לעבר הלא־מודע ובאופןּ זה מאיימת לערער את האיזון הנפשי ולגרום לאסון פסיכולוגי, ולפיכך קיימת נטייה להימלט ממנה לחשיבה רוויה יותר. אנסה להמחיש את האופן בו מציע ביון את ה-reverie ואת החלימה של המטפל כדרך לחדור בעד הסזורה, להתעלות מעליה ולצלוח את הפער שבין mind ל-mind , באופן שמניע מחדש את תהליכי החלימה המושעים.
הורדת המאמר
