כרך כ"ו, חוברת 1,

תרגום : יפעת איתן-פרנסיסקו
מבוא: פרופ' עמנואל ברמן
מאמר זה של לואיס ארון, תיאורטיקן מרכזי של הזרם ההתייחסותי בפסיכואנליזה, הופיע בגירסה ראשונה בכתב העת Dialogues Psychoanalytic ב־1992 ,ובגירסה שנייה כפרק 4 בספרו של ארון מ־1996A meeting of minds: mutuality in psychoanalysis . תרגום זה ייכלל, בגירסה שונה במקצת, במהדורה העברית של הספר, שתתפרסם בקרוב בעריכתי בסידרת פסיכואנליזה של הוצאת עם עובד. ארון היה דובר מרכזי בכנס הראשון שהוקדש לפסיכואנליזה ההתייחסותית בישראל, כנס שהתקיים בזיכרון יעקב ב־1996 , מטעם האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה. בפתח הדבר שצירף ארון למהדורה העברית הוא מזכיר את חוויותיו מאותו כנס, ועוסק גם בהקשר היהודי של הפסיכואנליזה מפרויד והלאה. מאז ביקר ארון בישראל כמה פעמים נוספות. הוא משמש כיום כראש תוכנית הפוסט־דוקטורט בפסיכותרפיה ובפסיכואנליזה באוניברסיטת ניו יורק, מסגרת הכשרה לא־קונבנציונלית וחדשנית. ארון היה תלמידו הבולט וחברו הקרוב של סטיבן מיטשל, שנפטר בשנת 2000. בספר זה הוא מנתח את מקורותיה של הפסיכואנליזה ההתייחסותית בשתי רמות: הן את התפתחותה בניו יורק בהנהגת מיטשל החל בשנות השמונים של המאה העשרים, והן את שורשיה המוקדמים יותר בעבודתם של פרנצי, ראנק, סאליבן, ויניקוט, ראקר, קוהוט ופסיכואנליטיקאים רבים אחרים, ואף בעבודתו של מרטין בובר, שתרומתו חשובה מאוד בעיני ארון. ספרו של ארון יופיע זמן קצר לאחר הופעת ספרו של תומס אוגדן, "על אי־היכולת לחלום". אוגדן היה חבר קרוב של מיטשל, וגם ארון דן בתרומתו בהערכה רבה, ולעתים גם בביקורתיות. שני ספרים אלה מאפשרים לקורא העברי הבנה מעמיקה של רעיון האינטרסובייקטיביות, בעזרת שני מחברים המפתחים אותו בדרכים שונות, ששתיהן יצירתיות ומאתגרות.