כרך ג', חוברת 1,

הלכי-הנפש הבריאים הם הלכי-יישות אשר קיומם מצביע על בריאותנו. ניתן לחלקם בחלוקה ראשונית להוויה ועשיה. להוויה שני מרכיבים: הנוכחות והקיום, והראשון מהווה בסיס לשני. ההוויה מצויה בגרעין ה"עצמי" ויכולה לשאת את עצמה כאשר היא מפותחת כיאות. העשיה מתקיימת גם היא בשתי צורות בסיסיות – המעשה היצירתי, והפעלתנות. תהליכים אלה מתבטאים במיגוון סיטואציות, אשר שלוש מהן מובאות לדיון במאמר זה: סיטואצית ההכלה, השמיטה והגעגוע.
סיטואצית ההחזקה-הכלה מתפתחת מלידה דרך זרועותיה המחזיקות של האם, אל עולם גירויים רחב יותר. ההישנות , ההפנמה והתפתחות התנסויות של החזקה-הכלה, בונות אצל הפרט במהלך החיים את היכולת לספק את צורכי ההחזקה-הכלה שלו עצמו. כך מושגת היכולת להיות לבד, בנוכחות אובייקט מחזיק (פנימי).
מצב ה"שמיטה" הוא הלך-נפש של היווצרות, אשר בו איננו עושים דבר, אך הפעולה נבנית בתוכנו. זה תהליך קדם-יצירתי השואף להגיע לגרעין האינטימי ביותר של העצמי.
מצב הנוסטלגיה והגעגוע מאופיין בבטלה מתוקה והתרחשות פנימית, הוא מלכד הווה עם עבר קולקטיבי (נוסטלגיה) או פרטי-אישי (געגוע). הנוסטלגיה והגעגועים הם פעילויות רפלקסיביות של החיאת קשר פנימי עם אובייקט – הם כואבים ומייגעים, אך אף נעימים ונוטעים תקווה.