כרך כ"ה, חוברת 2,

הפסיכואנליזה, בעיקר לאחר פרויד, בנתה את הסבריה להתפתחות הנפשית על בסיס אינטראקציות בין סובייקט נתון לבין דמויות משמעותיות בחייו. בהתאמה לצורת הסבר זו גם התסמונות הנפשיות השונות מוסברות על אותו בסיס. במאמר זה,על שני חלקיו, תיאור ההתפתחות הנפשית והתסמונות הנפשיות מבוסס על נקודת־מוצא שונה: הגדרה ואיפיון של התפקודים הנפשיים המרכיבים את רמת הארגון הראשונית בנפש. אלה הם אותם תפקודים המוכרים לנו באמצעות החוויות הבלתי אמצעיות שלנו והם משותפים לכולנו: תחושות, אמוציות, רגשות, אני, רצון, תודעה ועוד. נראה שעד כה לא זכו תפקודים כאלה לתיאור ואיפיון הולמים בספרות המקצועית. הצגת ההתפתחות הנפשית מזווית חדשה זו מאפשרת תיאור מובחן ומפורט של הרמות הראשוניות ביותר של הנפש, דפוסי פעולתן ואופי האינטראקציות שלהן עם הסביבה בכלל, ועם דמויות משמעותיות בפרט. בספרות הקיימת מופיעות רמות אלו תחת שמות שונים: 'תהליכים ראשוניים', 'מרכיבי ביתא', 'קדם סימבוליות', 'קדם דיבור', 'קדם לוגיות' 'אני עור' 'הקצה הפרימיטיבי של החוויה' 'אני תחושתי' ועוד. המאמר הוא חלק מעבודה מקיפה יותר המציעה מיפוי של כלל התפקודים הנפשיים. המיפוי אמור ליצור בסיס משותף לפסיכולוגיה ולפסיכואנליזה, שהוא שווה ערך לתפקיד שממלאות האנטומיה והפיסיולוגיה ברפואה ובחקר גוף האדם.