כרך כ"ד, חוברת 3,

במאמר זה אציע פיתוח של היגיון-משחקי, אשר פועל במקביל גם כמסגרת קונספטואלית עבור חשיבה תיאורטית וגם כמרחב-התנסות, אשר בו הסיטואציה הטיפולית מתקיימת ואליו היא שואפת. ההיגיון-המשחקי יפותח מתוך קריאה בכתבים של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה והפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד וו. ויניקוט. על רקע ביקורתו של דרידה את מסורת החשיבה המערבית הערוכה בסטים של דיכוטומיות המכוננים מבנים של שליטה, אטען כי ויניקוט הציע מהפך משחקי בפסיכואנליזה הכולל חשיבה מחודשת של יחסים בין ניגודים. המשחק אינו במציאות הפנימית ואינו בחיצונית ובו בזמן בשתיהן. מתוך העמדה המשחקית מובנת הסיטואציה הטיפולית כממשית לא מפני שהמטופל (והמטפל) מגלה על העולם אמת שהיתה חבויה ממנו עד כה, אלא מפני שהמטופל והמטפל באמת מגלים את העולם, חלל וזמן שאותם הם חולקים.