כרך כ"ד, חוברת 3,

מאמר זה פורש את ההתבוננות הייחודית של פסיכולוגית העצמי על מעשה הפירוש. לשם כך אציג את מקרהו של מר W, מתוך כתביו של היינץ קוהוט. באמצעות המקרה אנסח את שתי התפניות העיקריות שמסמנת תיאורית העצמי וכיצד הן מהוות בסיס ליצירת הפירוש: הראשונה היא הצבת המושג 'זולתעצמי' ועמה התפיסה כי התקיימותו הנפשית של האדם היא לעולם בזיקה: והשנייה היא הצבת מושג 'העצמי' כמבנה-על של הנפש וכיישות חווה. לבסוף, אסקור את מושג הפיצול האנכי ובאמצעות וינייטה טיפולית אדגים כי הפירוש – כתוצר של התפניות הללו – נועד לאפשר את איחוי הפיצול כדי להרחיב את אזורי העצמי הנחווים.