מושג 'רצף·מרחב·זמן·גוף' ככלי עזר בחשיבה הקלינית באינטגרציה של המובלע עם המפורש - חלק ג
ד"ר מאיר ברגר
כרך כ"ה, חוברת 1,
2010
במאמר זה אני חוזר לדון בתחושות של סוכנויות הפעולה האישיות (senses of agency) מבסיס רעיוני העוסק בהתפתחות היכולות לאינטגרציה, גופנית ונפשית, של תהליכי הארגון החושי·תנועתי כרצף של מימדי מרחב, זמן וגוף. תהליכים אלה מתרחשים במקביל ברמה המובלעת·פרוצדורלית וברמה המפורשת. ברמה המובלעת מתקיים ארגון ויסותי החיים הביולוגיים מתוך זיקת גומלין בין פעולות הגוף למערכי רגש מובלעים המנצחים על ויסותי תהליכי החיים של האורגניזם ויחסיו עם סביבתו. הרמה המפורשת היא רמת ההוויה הסובייקטיבית הסמלית שבה אנו מזהים רגשות, מדמים דברים, מגלים ומקנים להם משמעות ובונים נארטיבים. בהבנת דפוסי הזיקה הנוצקים ללא הרף בין הרמה המובלעת לרמה המפורשת טמון גם המפתח להבנת היחסים האינטראקטביים בין בני האדם בעולם הדמיון ובעולם הפעולה גם יחד. מצבי עצמי שונים ותחושות סוכנויות פעולה שונות מתארגנים במהלך החיים בתהליכי דיסוציאציה ואינטגרציה מתמידים. טראומות מטות את שיווי המשקל התוך-נפשי והבין-אישי לכיוון המגביר את הדיסוציאטיביות. בכך מצטמצם התחום של רפרטואר ההתארגנות הסובייקטיבי של מרחב-זמן-גוף ותחושת סוכנות הפעולה האישית. היחסים בין הרמה המובלעת לרמה המפורשת נלמדים כיום משלוש פרספקטיבות ומניסיונות לאינטגרציה שלהן. מנקודת מבט זו אני מנתח את המודל האנטומי-התפתחותי של פרויד, מודל האזורים הארוגניים, ומציע להרחיבו לאור הידע שהצטבר ולאור התובנות שהתפתחו מאז. בסוף המאמר אביא שני איורים קליניים וכן חומר על תגלית 'נוירוני המראה' ועל הדגם החשיבתי של ארנולד מודל.
הורדת המאמר
