כרך כ"ד, חוברת 1,

במאמר זה מנותחים הסימפטומים של הפרעת הקשב כשתי צורות של יחסים בין הילד להוריו. האחת, כליקויים המפריעים לתפקודו האקדמי, החברתי והרגשי של הילד, וליחסים המשפחתיים. ההורים מגיבים בצורה מציאותית ומתוך דאגה לילדם נושא ההפרעה בדרך של ניהול הסימפטומים שלו, ופועלים כגורם מתווך בינו לבין דרישות הסביבה. הצורה השנייה, מתייחסת לעמדת ההורים כלפי הסימפטומים של ההפרעה. עמדה זו מבטאת את ההשלכות הלא-מודעות של ההורים על הילד, ונוטה לרוב להיות שלילית. השלכות אלו מחריפות את הסימפטומים של הפרעת הקשב אצל הילד, ופוגעות עוד יותר בתפקודו. הדרכות הורים פסיכו-חינוכיות נוטות להגביר נטייה מוקדמת של ההורים 'לנהל' את הסימפטומים של הילד. בכך מתקשים ההורים לאפשר לו לפתח הבנה של עולמו הרגשי, ומונעים ממנו לקחת אחריות על ההפרעה וקשיי התפקוד שלו. לקראת גיל ההתבגרות יש חשש שילדים עם הפרעת קשב ממוזגים ביחסי חרדה עם הוריהם ומתקשים בנפרדות. במאמר מוצגת גישה אינטגרטיבית להדרכת הורים לילדים ומתבגרים עם הפרעת קשב, הקושרת בין עבודה פסיכו-חינוכית לבין עבודה דינמית המאפשרת להורים להכיר במערכת ההשלכות והפנטזיות ההוריות שלהם בגידול הילד עם הפרעת קשב. שלושה צירים בהדרכת ההורים מובאים תחילה באופן תיאורטי ונדונים בהמשך לפי הצגת מקרה.