כרך כ"ד, חוברת 1,

בפסיכותרפיה ארוכת טווח עם מטופלים מאושפזים הסובלים מסכיזופרניה כרונית, נוטים מטופלים אלה לאתגר את המטפל על-ידי בקשות קונקרטיות שונות ומשונות. במאמר אנסה לפתוח ולהרחיב זוויות התבוננות וחשיבה טיפולית על בקשות אלו באמצעות חומר תיאורטי ודוגמאות קליניות, ובכך לסייע להתייחסות אליהן. בחלק התיאורטי אסקור את הגישה לפיה יש צורך בשלב לא-מילולי בטיפול עם מטופלים רגרסיביים. אתאר ניסיונות אבחנה של כותבים שונים בשאלה מתי לספק בקשה של מטופל ומתי לתסכל אותה, אציג את הגישה של 'אספקה אופטימלית' ואזכיר גם actual acts (מעשים בפועל) של המטפל בחדר הטיפולים. אדון במורכבות הניסיון להבין את משמעות הבקשות של המטופלים הסכיזופרנים ובטיפול בהן. בחלק הקליני אביא דוגמאות המראות כי הבקשות עשויות להוות אמצעי לשימושים שונים על-ידי המטופל: בדיקת גבולות הטיפול, הפחתת חרדה, אמצעי לגלות ולקבל את מגבלות הטיפול והמטפל, דרך לביטוי הצורך בהכלה ובהחזקה במצב רגרסיבי, העמקת סימביוזה טיפולית או בניית ניפרדות, אמצעי 'לטפל' במטפל, ואמצעי לתקשר חוויות עצי ולשחזר יחסי אובייקט.