כרך כ"ג, חוברת 3,

שנת המטופל בשעה הטיפולית מהווה לעתים חוויה מביכה עבור המטפל. אכן, רבים מהעוסקים בתחום רואים בתופעה ביטוי של התנגדות וצורה של בריחה מחומרים קשים. אני מבקשת להתבונן בתופעת ההירדמות בתוך השעה כצורה של רגרסיה המאפשרת תיקון וצמיחה. אסקור תחילה את משמעות השינה בתרבות ובספרות ואתמקד בהתייחסויות תיאורטיות המחדדות את המימד המרפא והמצמיח של השינה בשעה האנליטית, תוך שזירה של חומר קליני על פציינטית המרבה לישון באנליזה. כמו כן, אפתח את רעיונותיי המרכזיים ביחס לשינה כתיקון וכיצירה. בנוסף, אציע את המושג 'מעטפת ההירדמות' כחלק מתיאורית מעטפת הנפש וכהסבר של משמעות הצמיחה בתוך השינה.