כרך כ"ג, חוברת 3,

במאמר נציג את האופן בו זיהוי מטבעות לשון העומדים בבסיס סימפטומים גופניים והתנהגותיים מהווה חלק מתהליך הריפוי. נתמקד באותם מטבעות לשון, הכוללים אברי גוף או הקשורים בהתנסות גופנית, בהנחה כי נודע להם מעמד ייחודי בהתנסות האנושית, וכי על הרצף שבין מימדים סומטיים-תחושתיים לבין מימדים מופשטים, יש להם תפקיד באופן בו הגוף מציג עצמו בפני השפה. מטבעות הלשון הם דרכה של השפה לתאר התנסויות ראשוניות ורחוקות, שהביטויים להן הם חלק מהוויה היום-יומית, במיוחד באופן בו הם מגשרים בין התנסויות גופניות לחוויות מנטליות. נצא מנקודת ההנחה המוקדמת של פרויד, אשר הציג את הקשר בין סימפטומים סומטיים לבין תוצרים פולקלורליסטיים, הנחשבים קדומים בפרוזה האנושית, וכל על תיאורי מקרים מהקליניקה והמשגותיהם של תיאורטיקנים הנמנים על זרמים של יחסי-אובייקט. נציע שביטויים מילוליים יכולים להיות מזוהים עם חשיבה ברמה פרה-לוגית. מתוך כך עולה ההצעה לזהות התנסויות תחושתיות המובנות בשפה או ביטויים שפתיים הטבועים בהתנסויות באופן המשמש אותנו בעבודה הקלינית.